יום ראשון אחה"צ, אני צופה בולנסיה נגד גיחון כחימום לפני השינה המוקדמת הצפויה לי היום (מכבי חיפה-עכו 20:30).

כאוהד יחסית ותיק אני עוד זוכר את הימים היפים של הקבוצה, שחקנים ניסו לשחק כדורגל, לפעמים זה הלך, לפעמים לא.

שחקן כדורגל שרודף אחרי שופט זה מצחיק. שופט בכושר טוב וזריז יותר מהשחקן וחומק ממנו ללא בעיה, זה קורע.

בתור אוהד של קבוצה קטנה שמסתובב בשנים האחרונות בליגה השניה לא יוצא לך הרבה פעמים לפגוש אימפריה בשיא תהילתה ובמלוא כוחה וזהביותה

יש קסם בכל מה שקשור לנורדיה. אני מגלה זאת כל פעם מחדש והימים האחרונים הוכיחו זאת שוב.

על פניו זאת נראית ההזדמנות המושלמת. בית"ר ירושלים, קהל חם, אצטדיון ביתי, במה מרכזית,

בפני זידאן עומד כעת "כאב ראש" במובן החיובי, הוא ככל הנראה יחויב לבחור בין שני ילדי פלא צעירים עם עתיד מבטיח - איסקו או חאמס

כל מי שמכיר אותי יודע שאני ומר ארסן זה לא סיפור אהבה. רוב האנשים לא מבינים מה יש לי נגד הצרפתי המעונב.

האחד, פייטון מאנינג, משכמו ומעלה, דוגמא אמריקאית טיפוסית לאיך ספורטאי צריך להראות ולהתנהג. והשני, טום בריידי, מושא לקנאה של כל שחקן וכל גבר באשר הוא.

אם אתם מחפשים פוטבול איכותי כדאי שתכוונו שעונים לשעה 1:30 בלילה, כדי לקום ולראות את שתי הקבוצות הכי טובות בליגה