כשאני רואה את מילנר במינהרה לפני המשחק עם תחפושת של שחקן רוגבי קשוח מניו זילנד אז ברור לי שהקבוצה הולכת לתת את הנשמה והלב במשחק הזה.

כי גם לנו נמאס להיות הקבוצה הזאת שהרבה אנשים מחבבים ומסמפטים, לא רוצים לשמוע יותר מחמאות או משפטי ניחומים לאחר עוד הפסד. אנחנו באים רעבים, באים עם רבאק ובעיקר – רוצים שתשנאו אותנו.

כן, ליברפול מוכנה, ראויה ויכולה לזכות העונה באליפות. אין תירוצים ואין נסיבות מקלות.

מוריניו מתלונן על היעדר רכש, האוהדים מתלוננים על מוריניו ובאוויר שוררת ההרגשה שהפיצוץ קרוב ובלתי נמנע.

ליברפול כבר הרבה מאוד זמן לא זכתה בתואר משמעותי. ליתר דיוק, מאז עונת 2004-5, עונת הזכייה ההיסטורית בליגת האלופות מול מילאן. כדי להיזכר באליפות צריך לחזור לימי רוזנטל בשנת 90 -89

איך הם מגיעים לטורניר? עם מי? מה התוכנית לצלוח אותו? עדיין מאוד מעניין.

הפסד לא יכתיר את העונה הזו ככישלון וניצחון רק יתן חותמת נוספת על עונה מוצלחת.

יש אצלי סוג של נפילת מתח אחרי השבועות המטורפים האחרונים שהביאו את הקבוצה לגמר בקייב. אני יודע שהמשחק חשוב וקובע לעונה הבאה, אבל לא היה לי ממש חשק לקרוא את הכתבות המקדימות, או התגובות בפייסבוק או את נאומיו של קלופ

אני ממשיך את המוטו של "הימור קל זה לחלשים", אז החלטתי לנסות לצאת שוב מהבנאליה שהיא כתיבה על שחקנים כמו סטרלינג או אריקסן לקראת המחזור הכפול, ולהתרכז בשחקנים אשר יכולים לעשות הבדל גדול בשבוע הזה. כן כן, הכוונה היא כמובן להגדרה האהובה עליי, הדיפירנשיאלס (נשמע נורא בעברית, אבל אין ברירה).

גם אני קראתי את כל הסיסמאות והאמירות שהמשחק חשוב כי צריך להבטיח את המקום בצ'מפיונס לעונה הבאה. קראתי, הבנתי, אבל לא השתכנעתי.