עם החתמתו של רינייר ז'סוס בן ה-18, שנרכש מפלמנגו תמורת 30 מיליון אירו, אי אפשר שלא לשים לב לשינוי הדי קיצוני שחל במדיניות הרכש של ריאל מדריד בשנים האחרונות ואת התכנונים שלו לעתיד הקרוב והרחוק.

עצם קריאת ההרכב לפני המשחק בידיעה שמספר 15 לא מופיע בו עדיין מעלה תהיות. לדעתי, כל מה שחסר עבור דור על מנת לחזור למרכז העניינים הוא משחק אחד קסום מבית היוצר שלו.

אנסה להסתכל על הלך הדברים מנקודת מבטם של שני האנשים המרכזיים בסיפור: משה חוגג וגדי קינדה עצמו.

אני בטוח שלא כולם קיבלו בהבנה את העובדה שדאבור בחר לעזוב במהירות את הלה ליגה, אך אם מסתכלים טיפה בספרי ההיסטוריה שלה, מבינים שדווקא חלוצים יצרו לעצמם שם גדול במדיה של הופנהיים וביצעו קפיצת מדרגה ענקית לליגות בכירות הרבה יותר.

אמנם היממה כבר התחלפה ואנשים ממשיכים בחייהם כרגיל, אך אני עדיין שקוע בסמי עופר ובמשחק העונה, אולי הגדול ביותר של השנים האחרונות, בין היריבות הכי גדולה שיש לכדורגל הישראלי להציע.

עצם העזיבה של איטליה היא המעשה הרציונלי והנכון שקן עשה עבור הקריירה שלו, אך מנגד מעבר דווקא לליגה הטובה בעולם מכל הבחינות היה מוקדם מדי. חלוץ לגיטימי לפרמייר ליג הוא כזה שמסוגל להעמיד מספרים בכל משחק, מצליח לעמוד בקצב הפיזי והמהיר של הליגה ומצליח בו בעת גם לתרום מהספסל בעת הצורך וגם לשנות את המשחק.

עם פתיחתה של עונת 2019/20 לזינדין זידאן היה ברור שויניסיוס יהיה בורג משמעותי ברוטציה של הבלאנקוס ויאייש את חוד ההתקפה לצידם של אדן הזאר וקרים בנזמה

אם הייתם שואלים את רוב היציע הצהוב באותו משחק, כלל לא היה אכפת לו שהיו ממשיכים אותו גם עוד 20 דקות מעבר לזמן החוקי רק כדי לראות את מספר 23 מכדרר ומשתלט על מרכז המגרש כמו שהם אוהבים. אם במכבי תל אביב חיפשו שחקני רכש בינואר, היא מקבלת קשר טוב אם לא יותר מכל אחד מהשלישייה שמשחקת כרגע בהרכב.

כבר שנתיים שהקבוצה לא נמצאת בשליטתו של סילביו ברלוסקוני ומצבה הופך לאנוש יותר כשעתיד ורוד לא נראה ברקע. אומרים על כדורגל שהוא ה"אהבה שלעולם לא תבגוד בך" ולכן החלטתי לשלוח מכתב פיקטיבי למילאן הגדולה, בתקווה שתחזור.

דווקא סיטי של גרסת 2019/20 יכולה סוף כל סוף להשלים את המלאכה ולזכות בגביע עם האוזניים הגדולות