אני מתייצב למשחק במצב רוח לא מי יודע כמה. הסיבות הן המתח וההפצצות על איזור הדרום, שני ימי הזיכרון לפני ואחרי, יחד עם ההפסד מול ברצלונה, פציעה של בן משפחה, סיום העונה המוקדם של פירמינו וקייטה וההפסד של קארדיף שמשאיר את ברייטון בליגה לפני המשחק מול סיטי, ועל פניו מצמצם למינימום את הסיכוי שהם יפסידו נקודות עד הסיום.

נזכרתי שלפני כמה שנים טובות נתקלתי בפורום אוהדים של הקבוצה בטקסט שמאוד אהבתי ושמרתי אותו אצלי ועכשיו בגלל העלייה נזכרתי בו מכיוון והוא ששופך אור על הרגעים הקצת פחות זוהרים של אהדת הבליידס

מתישהו בין הקיורטוש לגלידה, בין הפילזנר לסטרופרמן, קופץ לי מול העיניים אדון ברנרדו סילבה, ואני מאבד את זה ומשחרר קללה עסיסית. הבת שלי, שזוכרת שמתישהו אנחנו אמורים לראות משחק של ליברפול, שואלת בשיא התמימות האם ליברפול הפסידה. אני עונה שלא ואומר בלב שכן.

החודשים הראשונים של סולישאר על הקווים נראו נהדר, אך נראה שמאז שהמינוי הזמני הפך לקבוע הבעיות אצל השדים האדומים מתחילים לצוף מחדש ועכשיו מגיע המבחן האמיתי של סולישאר. אז מה הן הבעיות איתם יצטרך הנורווגי להתמודד?

קו הסיום של הליגות באירופה נראה חזק וברור כבר בסוף אפריל. על מה יש לשחק? המון. בורכנו השנה בשני מאבקי אליפות אדירים שאולי ילכו לפוטו פיניש, לא מעט כרטיסי ליגת האלופות (והכסף שנלווה אליהם) לריב עליהם וכמובן, איך אפשר בלי קצת מאבקי ירידה.

אחרי רבע הגמר הסוער של ליגת האלופות ולפני שמגיעים לישורת האחרונה של המפעל. זה הזמן לשים את הדברים על השולחן ולבדוק, מי כרגע הזוכה המיועד של כדור הזהב

שימה כבדה הוטלה עלי - לכתוב את הטור ולהיכנס לנעליו הגדולות של המאסטרו שנמצא בחופשה. מתנחם בעובדה שעומר הבן שלי עוזר במציאת נתונים מעניינים, אני מוטרד באופן שווה מהמשימה הכבדה שלי ושל השחקנים באדום.

אין שום דבר מפתיע בהפסד של מנצ'סטר יונייטד בברצלונה והפרידה מליגת האלופות ברבע הגמר. זו פשוט עוד שלב בירידה מענן החלומות עליו ריחפו הקבוצה ואוהדיה מאז החליף אולה גונאר סולשיאר את ז'וזה מוריניו על הקווים.

כאשר נותרו לשתי הקבוצות משחקים בודדים עד לסיום העונה, שתי נקודות בלבד מפרידות ביניהן. המירוץ המרתק ביותר של השנים האחרונות בליגה האנגלית נמצא ברגעי ההכרעה. למי יש את האופי והיכולת ללכת עד הסוף, ליברפול או מנצ'סטר סיטי?

במחזור הלפני האחרון ניצחו אמרי וחניכיו במשחק ביתי את ניוקאסל בתוצאה 2-0 ובכך הגיעו ל-10 ניצחונות ליגה ביתיים רצופים בספירה. הם בוודאי לא הראשונים שמגיעים למספר הזה והוא בטח שבטח לא מרשים בקנה מידה אירופי, אך כשזה הרצף הגבוה ביותר אליו הגיע וונגר בכל תקופתו בארסנל, מבינים שזה הישג של ממש.