מתחילת העונה ניתן היה להתרשם שליברפול משחקת בקו הגנה גבוה יותר לעומת העונה הקודמת, ואני ניסיתי להבין מה ההיגיון של קלופ לשנות את המערך הכל כך מצליח שלו.

ניצחון בהפרש גבוה עם הרבה גולים, כדורגל שמח, המשכיות למגמות חיוביות מהעונה שעברה ומחויבות להצלחה. היו גם מעט עננים בשמיים, אולם הם לא מספיקים כדי להסתיר את השמש.

לפני העונה האחרונה הייתי משוכנע שליברקלופ יכולה, צריכה וראויה לזכות באליפות. ומצד שני ראיתי צרות וקשיים אצל כל המתחרות, למעט סיטי.

הם זכו להיות כוכבי טלוויזיה, ולו לשעה קלה, ואנחנו זכינו לראות סיפורים אנושיים בזכות הכדורגל. ואם לדייק, אני זכיתי לראות את עצמי על המסך, וגם לראות את מי שהייתי רוצה להיות, ותרשו לי להניח שזה נכון גם לרובכם.

תודה שהפעלת ושמרת בחיים במשך כמעט ארבע שנים את קבוצת הכדורגל שלי, הפועל ראשון לציון. עופר גולדמן עם מכתב פרידה מאייל ברקוביץ'

זווית קצת אחרת על מערכת היחסים בין השחקנים לבעלי הקבוצות בעקבות נדידת הכוכבים הגדולים.

אז מי הרוויח ומי הפסיד בעקבות הנדידה הגדולה? החלק הראשון יוקדש לקבוצות המעניינות של המזרח המתעורר.

ואז הגיעה ההודעה על המעבר של קוואי לקליפרס, עולם ה-NBA התהפך לחלוטין, ורוב הפרשנים והכותבים, ואני בתוכם, נאלצו לחזור למקלדת. סביר להניח שגם רוב הקבוצות שרואות את עצמן מועמדות יחשבו את מסלולן מחדש וינסו לשפר עמדות.

כשעברתי לבוסטון קפץ לי מיד השם של אייזיה תומאס, וידעתי שהגיע הזמן לכתוב עליו. לספר את הסיפור על האיש הקטן שמסמל את כל מה שטוב ומה שרע בספורט המקצועני. הסיפור על האיש הקטן שהגיע הכי גבוה שאפשר ונפל כמעט הכי עמוק שאפשר. הסיפור על השחקן שנתן הכל לקבוצה שלו ובתמורה קיבל, סליחה על הביטוי, בעיטה בתחת. הסיפור על האיש ששם את דילמת הנאמנות על שולחן הספורט המקצועני.

לפעמים הפחד משתק. לפעמים הוא גובר על ההתרגשות. במשך כל השבת לא הצלחתי להביא את עצמי לכתוב מילה אחת לקראת המשחק, מכיוון שלמרות שברור לי שהפסד הוא לא סוף העולם או סוף כלשהו עבור הקבוצה, בכל זאת ככל שהמשחק התקרב הלחץ אצלי עלה.