גואטמלה ממוקמת באזור אמריקה המרכזית והיא מדינה לא גדולה ביחס לרוב מדינות העולם, אך שטחה בכל זאת גדול פי 5 מהשטח של מדינת ישראל, וחיים בה כ-15 מיליון איש נכון להיום.

רבות דובר על ההשפעה של כדורגל בינלאומי על מצב האומה של המדינה המשחקת, ולאורך ההיסטוריה הכדורגל והפוליטיקה התערבבו פעמים רבות כאשר שליטים ורודנים השתמשו בכדורגל ככלי לריצוי ההמון.

כדי להבין איזה שחקנים יכולים לשמש את הנבחרת במשחקים המכריעים, ערכתי בדיקה לגבי אחוזי ההצלחה של שחקן ששיחק בנבחרת במשחק רשמי בעשור האחרון מכל קבוצת דירוג

הנושא שעליו אשים את הזרקור הוא השפה המיליטנטית שנעשה בה שימוש לאחר המשחקים. הן אצל האהודים , הן אצל הפרשנים וחילחלה אפילו אל מאמנים בגילאי נוער ולהסביר מה כל כך בעייתי באמירות הללו.

יש עוד ליגיונרים, פחות מוכרים, שמנסים לפלס את דרכם אל הצלחה אירופית, בלי שאור הזרקורים מופנה אליהם. הליגיונרים האלו חשובים לא פחות מהליגיונרים המוכרים יותר, וחלקם הם העתיד של הכדורגל שלנו.

המטרה: לבחון את השחקנים הצעירים המבטיחים ביותר של הכדורגל הישראלי בעמדת הבלם ולנסות למצוא מועמדים פוטנציאליים לנבחרת ישראל שיוכלו לאייש את ההגנה החלשה שלה כבר בשנים הקרובות.

רגע לפני שיום הכיפורים נכנס, הנה לכם מצעד הסליחות השנתי. האנשים בספורט שרצוי שיבקשו סליחה, ויפה שעה אחת קודם.

נראה שקצת איבדנו את הכיוון. הנבחרת הלאומית לא הגיעה לשום הישג בזירה הבינלאומית מזה כבר כמעט 50 שנה, אנחנו נמצאים בשפל בדירוג אופ"א, שום קבוצה מקומית לא העפילה למפעל אירופי ועדיין- הציפיות בשמיים. 6 משחקים ואנחנו ביורו.

אני באמת לא יודע מה גורם לי לבחור ללכת מרצון למשחק של נבחרת ישראל בכדורסל. אולי מחירי הכרטיסים הנוחים, אולי זה תיקון על ספטמבר האחרון, אולי כי הפעם זוסמן בסגל, אולי כי אני פשוט מסרב לאבד תקווה בכדורסל של הנבחרת הישראלית.

לדעתי הבעיה היא איננה באשמת השחקנים והמאמן ואף לא בהתאחדות לכדורגל. זוהי אפילו לא בעייתה של הממשלה או האנשים במדינה הזאת שנושמים כדורגל, אבל לא יודעים לשחק.