אני רוצה לשתף אתכם במחשבה שעוברת לי בראש כבר שבוע - הייתי מת לראות את נטע לביא, דן גלזר ואייל גולסה פותחים בפלייאוף נגד סקוטלנד.

האם חוויתם פעם כניסה לאולם התעמלות בזמן משחק כדורגל או כדורסל והכל היה שקט? האם ראיתם אי פעם משחק כדורגל שהשחקנים לא צועקים אחד על השני, ושהמאמן לא צועק מהקווים ומחלק להם הערות?

גם התומכים הגדולים ביותר של אנדי הרצוג יתקשו לגבות אותו ולתת הצדקה לקמפיין המוקדמות של הנבחרת, כשרואים את התוצאות בפועל. ננסה לנתח את הקמפיין שלו מנקודת מבט אובייקטיבית

תיאורטית אנחנו בעוד שני משחקים תחרותיים יכולים למצוא את עצמינו ביורו ותיאורטית זה יכול לקרות בזכות זהבי ובכל זאת, חיבוק הדב שלו מזיק ופוגע בכל המהות של ענף קבוצתי.

עד לא מזמן, משהו כמו שנתיים, אם הייתם אומרים את השם אנדי, הייתי חושב רק על אנדי אחד, אנדי דופרין. בשנתיים האחרונות נכנסו לחיי שני אנדים, אנדי רוברטסון, המגן של ליברפול, ואנדי הרצוג

2009. נבחרת ישראל מקום 21 בעולם בדירוג פיפ"א. מתחתינו בדירוג: שוודיה, דנמרק, רומניה, טורקיה, בוסניה, פולין, אוסטריה, בלגיה, וילס ואיסלנד. אז מה השתנה מאז? הרבה. לפחות בכל הקשור לכדורגל. 

מה שנשאר לכם זה לקרוא את הטור הזה כדי לדעת מה עוד פתוח, באילו משחקים כדאי לכם להתמקד ומה חשוב לנבחרת שלנו.

משחק השלום בין כוכבי נבחרת ברזיל לשעבר לכוכבי נבחרת ישראל, שלמען האמת, בפני עצמה מרשימה מאוד בסטנדרטים מקומיים, כמובן אלמלא הייתה מתחרה מול נבחרת שכמעט כולה זכתה בגביע העולמי

כל הסופרלטיבים על זהבי כבר נאמרו, אך מעניין לבחון את גדולתו של זהבי מזווית אחרת שנדמה ונשפטת בצורה מעט סלחנית כשמדובר בכוכב הישראלי – הישגיות קבוצתית.

בפרק #138 של פודקאסט הזווית סיכמנו את המחזור שהיה, בעיקר, את המשחק המרכזי בהרחבה. השתתפו: טמיר זוארץ, ברק קורן, גיא רוה ואודי ריבן