כעת, בגיל 30, לערן עדיין יש מספר דברים להוכיח, אבל לפני שהוא פורש, אני אסקור את חמשת הרגעים הזכורים ביותר עד כה בשלושים השנים הראשונות של הספורטאי הענק הזה.

מעט לא ברורה הציפייה של אוהדי הכדורגל לקבל משחק כדורגל איכותי, כאשר בין הגורמים המעורבים במשחק הם: חודש יולי, קבוצה של ישראלים, קבוצה של אלבנים, 33 מעלות חום ולפחות מספר כפול של אחוזי לחות וכל זאת בשלב המוקדמות הראשון (!) של הליגה האירופית (!!)

יש החלטות של שחקנים שאתה יודע שהן שגויות ורק מתפלל שהם יבינו זאת כמה שיותר מהר. כזו היתה ההחלטה של אצילי לחזור לישראל.

קשה להצביע על מדיניות נכונה של קבוצה בארץ מבחינת הצוות המקצועי ושחקני הרכש, אבל מה שכן אפשר הוא ללמוד מניסיון העבר ולראות מה משותף לכל הקבוצות שכן הצליחו.

בן חיים הוא מסוג השחקנים שאתה מאוהב בהם כשהם משחקים עבורך ושונא אותם שנאה חסרת פשרות כשהוא משחק נגדך וזה חלק מהקסם שלו.

בכל רחבי אירופה וביתר העולם כבר מזמן התקדמו למשחקים טקטיים ומאורגנים. יותר קבוצות, גדולות וגם קטנות, משחקות בצורה מאורגנת וטקטית. בליגה המקומית שלנו, רואים את המשמעת הטקטית רק במכבי תל אביב מאז הגעת ג'ורדי קרויף ובהפועל באר שבע של ברק בכר

בן חיים, גם בגילו, נראה כמו המודל של הבלם שאנחנו רוצים לראות משאר הבלמים שלנו בליגה - חסון, קשוח וגוף שנראה שעובדים עליו גם בשעות שאחרי האימונים הקבוצתיים.

בסופו של דבר הגיעו קבוצות ראויות. קשה להמר נגד מי מהן כי כל אחת מסוגלת לנצח את השנייה ביום נתון.

בפרק 42 סיכמנו את העונה בליגת העל במבנה אחיד – ציון לעונה, נקודות האור, נקודות לשיפור והימור על שנה הבאה, זהו החלק הראשון.

אין זה פלא שהמאמן האחרון שמרבית אוהדי הצהובים זוכרים בערגה של ממש הוא פאולו סוזה. לכל אורך העונה שהפורטוגלי העביר על הקווים בבלומפילד, קרויף הקפיד להתגאות בהעדפה שלו למאמנים שהיו שחקני עבר משמעותיים, ומי כמו סוזה, שהספיק לעבור ביובנטוס ובדורטמונד, ענה להגדרה.