ארצה לקחת את הדיון כמה אלפי רגל כלפי מעלה ולדבר על מה שאני רואה כאחת הסיבות העיקריות בגינן הפועל ב"ש מצליחה בשנתיים האחרונות היכן שכל כך הרבה נכשלו.

תמיד אהבתי אותך יוסי, באמת, תמיד. אבל בתור צהוב, אף פעם לא היה לי פשוט להגיד את זה על שחקן שהפך לסמל ירוק

מן הצד השני, אנחנו מוכרחים לציין ששכנעתם אותנו. גם כך אין פה חורף, אפילו מכבי חיפה הולכת לים בנובמבר כל שנה, ולכן גג זה אכן מותרות. אפילו את הקולות במועדון לפיהם חשוב להקים גג מפני השמש השתקנו, שכן אין שום היגיון להקים גג כאשר השמש בכלל זורחת לנו מהישבן.

פתאום, קלטו עיניי את אליל ילדותי, אבי נמני, עומד לו בנעלי בית בפתח הכניסה לחדרי ההלבשה וצופה במשחק המוקדם. ניסיתי לבקש ממנו חתימה מבעד לגדר, אך המאבטח ביציע מנע ממני את הגישה לגיבור שלי. אכזבה ענקית

בית"ר היא זאת שדורסת את הליגה. שלוקחת אליפות במחזור האחרון (מי רוצה טיול פסח בבית שאן?). שמחליפה מאמנים, אך שומרת על הזהות. שהמאמנים והשחקנים הטובים בארץ רוצים להגיע אליה. זה אוחנה משייט מהחצי כל הדרך לשער ענק מול הפועל פתח תקווה

דיברנו על: משחק העונה - סיקור נרחב ומקיף של המשחק - טקטיקה, מה ניתן ללמוד מהמשחק, השיפוט כמובן, הדמויות המרכזיות, מי לא הגיע למשחק מי בלט, מי אכזב וכל מה שקשור למשחק.

אנחנו לא כאן רק בשביל השערים. היריבויות, הסיפורים הקטנים מאחורי המשחקים, תחושת המשפחתיות ושותפות הגורל והתקווה שיום אחד יהיה פה גם כדורגל ברמה גבוהה יותר עם ממוצע שערים גבוה יותר.

משחק העונה. אדום מול צהוב, ב''ש מול ת"א, פריפריה מול מרכז. אפשר לחלק עוד ים של סופרלטיבים, אבל מעל לכל המשחק הזה הוא משחק על שש נקודות, כזה שיכול לחרוץ את גורל האליפות ואולי אפילו מעבר לכך

דור מיכה הוא גאון בעיניי. שחקן שכאשר הכדור אצלו, אתה יודע שהולכים לקרות דברים טובים. שחקן עם אינטליגנציית משחק מדהימה, שמסיים כל עונה עם מספר דו ספרתי של בישולים.

אחת לתקופה אבחר נושא מעניין מהליגה שלנו ואציג אותו דרך הנתונים. והפעם – על הקהל והאצטדיונים בליגת העל.