אני מודה, מדד העוצמה הפתיע גם אותי. לא ציפיתי לכאלה הבדלים בתוצאות של הקבוצות ובטח לא צפיתי את המיקום של חלקן. כשנכנסתי לעומק הנתונים, הטבלה החלה להתבהר

הפועל באר שבע קבוצה נהדרת ואני מעריך מאוד את ההישגים האדירים שלה באירופה בשנתיים האחרונות, אבל היא לא מייצגת אותי בשום צורה. בליגת האלופות משמיעים את המנון ליגת האלופות, לא את המנון מדינת ישראל

למרות שמיץ' הוא הבעלים של הקבוצה, הקבוצה שייכת לנו, האוהדים, ויש לנו את הזכות לשמוע ממיץ' מה קרה בעונה שעברה (ולא מהתקשורת) ומה צופן לנו העתיד

גם האוהדים האופטימיים ביותר יתקשו להכחיש שמשהו בהתנהלות של המועדון אינו כתמול שלשום. החומות שנבנו בפני התקשורת נסדקו מעט, הפעילות בחלון העברות נראית לעתים מסורבלת וחסרונו של האצטדיון הביתי ודאי לא מוסיף

בשנת 1977, כשהתוודעתי למשחק הכדורגל ולליגה הישראלית אי שם בדיונות, דרומית מזרחית לרפיח, האלופה הייתה מכבי ת"א. התרגשתי בכל פעם שקבוצת הכדורגל שיחקה

במקרה של עסקת עטר, לקרויף יש 2 אפשרויות: לקבל את דרישות חיפה ולשלם או לא לקבל את דרישות חיפה ולהישאר ללא השחקן. מאידך, לשחר יש 2 אפשרויות: למכור את עטר במחיר שהוצע ע"י מכבי או לא למכור את עטר ולהשאירו בחיפה.

כדאי למכבי ת"א לשאול את עצמה כיצד הפכה בתוך 4 שנים מהמועדון ההחלטי והפעלתן שחטף את טל בן חיים מהיריבה רגע לפני השיא, למועדון שרודף אחרי עטר כששיאו מאחוריו

יסלחו לי רגע אוהדי חיפה, זה לא שאני אומר שחיפה לא קבוצה גדולה, אבל כל עוד שחר נשאר ואין מחליף באופק (מה גם שטיבו של המחליף לא ידוע) מכבי חיפה קרובה יותר להיות מכבי נתניה או הפועל פתח תקווה

כי מדובר פה בשחקן שמשחק כבר שנתיים וחצי בקבוצה. מתישהו קיבלתם ממנו תחושה שהוא רוצה להיות פה? מתישהו יצא בהודעה ואמר - "אני במכבי חיפה ופה רוצה להישאר"?

צחוק הגורל, ושלוש עונות לאחר פארסת הפיטורין של פאקו, עומד על הקווים לא אחר מאותו קרויף, והכדורגל של הקבוצה שלו (כרגע) לא מבריק ביופיו.