בהפסקה אני נכנס למקלחת מתוך תקווה להתעורר ומתוך הזדהות עם השחקנים שכנראה זה מה שקלופ עושה להם גם. במחשבה שניה מי שצריך להתעורר זה דווקא הקלופ ואולי לבצע חילוף לפני הדקה ה 758 כמקובל עליו.

כשהכל הולך אז אפילו השוער של סיטי עושה טעויות ששמורות בדרך כלל לשוער האדום, וסלאח מסובב כמו קוסם לרשת. 1-4. תשע וחצי דקות של שיכרון חושים.

כרגיל אין לי שמץ מושג מה נראה היום מליברפול, אבל אני אהיה מאוד מופתע אם נראה מעט שערים.

באחת מהופעותיו הרבות בתקשורת אמר השבוע קלופ שהתואר כבר של סיטי וכל המטרה שלו העונה היא להשיג את השאר. אמנם אני רוצה אליפות, אבל מקבל את ההסתכלות הריאלית שלו על המצב.

המחצית הראשונה היא כמו המשך ישיר של רבע השעה האחרונה בדרבי, כלומר קבוצה חסרת חיים, תנועה ורעיונות כמעט לחלוטין.

בגלל אילוצי עבודה אני נכנס הביתה חמש דקות לפני חמש, מדליק את המחשב, ובין פתיתי השלג אני רואה כדור עף לשער בסגנון שפעם היו קוראים לו אצלנו "בננה" והיום קוראים לו פשוט - סלאח!!

אחרי חצי שעה של "משחק" נראה שהחלומות שלי על שישה שערים הם לא רק בגדר חלום, אלא אפילו בגדר חלום פרוע לחלוטין, ואז צ'אן מנצל חסימה קטנה של לוברן ונוגח את הקרן של קוטיניו פנימה והחלום נראה טיפה'לה ריאלי יותר.

תגידו, אתם חושבים שקראוץ' היה מבקיע אם הוא היה עומד לבד מול השוער אחרי מסירות נהדרות כמו שסולנקה ומאנה קיבלו ולא ניצלו. אחד הוא בטח היה מבקיע. הנוסטלגיה תמיד יפה יותר מהמציאות.

הכי קל זה להגיד "מה זה ההרכב הזה ומה קלופ חשב לעצמו כשהוא החליט". הכי קל אבל ממש ממש מתבקש, אז הנה אני אומר.

כשקלופ עולה עם הרביעייה ההתקפית שלו אתה יודע שיהיו הברקות, כדרורים מרתקים ומבצעים אישיים יפים, כי לחבר'ה האלה אולי אין גובה, אבל יש להם טאץ' שאין להרבה אחרים