הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול, ונכתב במהלך המשחק מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד.
השנה ביקשו הביטלס להצטרף גם לצוות הבלוג ואני הסכמתי.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה.

לפני המשחק:
השבוע הדילמות וההתלבטויות שלי, ואני מניח של עוד כמה אוהדים, שונות מהרגיל, מכיוון שהמשחק מתקיים בשישי בערב, קודש הקודשים של המשפחתיות והזוגיות.
הפעם השאלה היא לא איזה הרכב יעלה קלופ, אלא איך ומתי אומרים לבת/בן הזוג שאת ערב שישי אני מתכנן לבלות מול המסך ולא איתה (מטעמי נוחות הטור נכתב בלשון זכר).

הדילמה הראשונה היא מתי מודיעים. אם נעדכן בתחילת השבוע הסיכון הוא לשמוע תשובות כמו "נדמה לי שכבר היה משחק השבוע" או "עוד פעם כדורגל…" בתוספת פנים חמוצות משהו כל השבוע.
אם נודיע ביום שישי נשמע משהו כמו "עכשיו אתה מודיע לי? תיכננתי ערב רומנטי ביחד" או "טוב שנזכרת!! יש לנו הזמנה למשפחת…" או "יופי שאתה משתף אותי! אם מי אני אלך לסרט, הזמנתי כרטיסים…".

נושא נוסף שחשוב לשקול הוא מה טיב מערכת היחסים עם בת הזוג בשבועות האחרונים. אם הכל סבבה יש סיכוי סביר שהיא תפרגן לך משחק בשישי, אולם יש סיכון לא פחות סביר להרעה במצב, ואם המצב ביניכם הינו בתקופת שפל זמנית יש לשקול בכובד ראש מה עושים.

הערה: אם יש לכם בן חייל שמעוניין לראות איתכם משחק בליל שישי מצבכם מעולה, ולא ידרש כמעט מאמץ בגיזרת השכנוע…

פינת הקלישאה של קלופ:
"לגבי ההגנה, אנחנו צריכים לעשות טוב יותר ויכולים לעשות טוב יותר, ומעולם לא היה מדובר בבעיות אישיות. נכון שבחלק מהמקרים אכן היו בעיות אישיות, אבל ככה גולים מובקעים" (אני מחזיק מעצמי כאדם הגיוני, אבל להסביר את המשפט האחרון, זה נשגב מבינתי).

המשחק:
כרגיל אין לי שמץ מושג מה נראה היום מליברפול, אבל אני אהיה מאוד מופתע אם נראה מעט שערים.
הנעלם הגדול בהתקפה הוא מאנה, והאם החלק השיתופי במוחו יגבר על החלק האגואיסטי. נקווה שההגנה לא תהיה בחזקת "נעלם".

לפחות בפתיחה נראה שקלופ התכונן טוב יותר, עם לחץ יעיל על ארסנל, שליטה בכדור וקוטיניו לשם שינוי יחד עם סלאח בצד ימין.
בשבוע שעבר קוטיניו נגח פעם ראשונה לכיוון השער והיום, אחרי שתי נגיחות חימום של פירמינו, הוא נגח בפעם השניה והפעם קטנה מעל צ'ך לרשת. מי היה מאמין שקוטיניו יכול לרוץ כל כך מהר ולהצטרף לסלאח במתפרצת.

בדקות אחרי השער ארסנל מאבדת כדור בקצב של מכונת ירייה, אלא שאנחנו לא מנצלים זאת בכדי לבסס את היתרון.
לא מנצלים זו הגדרה עדינה או אולי מכובסת להחמצות של סלאח ומאנה מול צ'ך ו/או מול שער ריק לפני ההפסקה.
רק שלא…

מחצית ראשונה מושלמת בצד ההגנתי, עם סגירה מוחלטת של נתיבי המסירה של ארסנל, שגרמה להמון איבודים וטעויות בצד האדום (הלא נכון) ועם מעט טעויות קטנות בהגנה שלא עשו שום נזק. רק שלא…
שמונה בעיטות למסגרת, מתוכן ארבע למסגרת ורק אחת לרשת.
רק שהשופט לא יכעס לנו בגלל שרוברטסון בעט עליו כדור.
רק שלא…

כשמוסטפי נכנס מיד אחרי ההפסקה היה צפוי שההגנה של ארסנל תתייצב וזה ישפיע לטובה על הקישור, ואכן שתי הדקות הראשונות כבר הראו שינוי מגמה ברור וארסנל הרבה יותר חזקה, דומיננטית ובטוחה בעצמה.
חמש עשרה שניות ארכה ההתקפה המתפרצת שבסיומה סלאח הבקיע את השני, שכמו הראשון היה בעזרת הרגל של שחקן הגנה.

חמש דקות לקח לארסנל להבקיע שלושה שערים משלוש בעיטות בלבד למסגרת, כולל הטעות הצפויה של מיניולה. פשוט התפרקות מפוארת נוספת בנוסח סביליה.

שתי שניות לקח לכדור שבעט פירמינו לעוף מהיד של צ'ך לתוך השער. שתי שניות שבהן המחשבה של "זה ההבדל בין שוער גדול לשוער שלנו" התחלפה ב"גם לגדולים זה קורה" ו"לפעמים גם לנו יש מזל". 3-3.

השינוי היחיד שקלופ עושה הוא החלפת צדדים בין מאנה לסלאח, אלא שזה לא משפר את קבלת ההחלטות של סאדיו, ועשר דקות לסיום גם קלופ מבין סופסוף שגם היום זה לא היום של מאנה והוא מחליף אותו.

שורה תחתונה:
אוהד נטראלי כתב לי אחרי השער השישי "איזה משחק", אבל אני לא נטראלי ובדילמה של סוף המשחק בין הרצון להיות מרוצה מכך שהצלחנו להשוות ומהתצוגה המעולה במחצית הראשונה לבין תחושת הפיספוס וההחמצה על זה שלא ניצלנו את ההזדמנויות והשליטה המוחלטת, אני בוחר דווקא באכזבה.
זה פשוט משחק שהיינו צריכים לנצח, ואפילו בקלות. חבל שאחוזי הקליעה שלנו שוב ירדו.

נכון שההתפרקות נמשכה רק חמש דקות, אבל שינוי המגמה היה באוויר מפתיחת המחצית השניה ואני סבור שקלופ היה צריך לבצע שינוי מערך כלשהו כדי לעצור את הסחף. זה קל לכתוב את זה וקשה לעשות, אבל אפילו אהבל כמוני ראה את זה מגיע.
קלופ עדיין לא הצליח לפתור את הבעיה של איבוד עשתונות והתמוטטות מהירה שחוזרת על עצמה שוב ושוב. אני לא יודע אם הבעיה היא שחסר מנהיג על המגרש או שהוא לא יודע לתת את ההוראות הנכונות, משהו בסגנון של "עכשיו תעיפו כדור למעלה כמו אצל מוריניו", אבל עד שהוא לא יפתור זאת, אנחנו לא נוכל לעשות את הקפיצה קדימה.

אפשר להיאחז בכך שלארסנל היה מזל, הרבה מזל, אבל גם מילנר הודה בריאיון על הדשא שההגנה עשתה שלוש טעויות. מילא אחת, אבל שלוש זה פשוט יותר מדי לקבוצה שרוצה להיות בצמרת.

שלושה שערים משלושת שחקני ההתקפה שמשחקים ושער רביעי שלא הגיע מהחלוץ שלא הגיע.
שני משחקים שונים באותו משחק. שישה שערים בשישי בערב.
חוויה אדירה ואכזבה גדולה.

נ.ב.
איך אני בישרתי לאישה? רמזתי קלות במהלך שישי והתחמקתי בזחילה מהסלון, בלי שהיא תרגיש, חמש דקות לפני הפתיחה.

ומה הביטלס היו אומרים על זה?
התקליט האחרון שלהם הוקלט בלונדון ומה שאנחנו קיבלנו היום בחמש דקות היה –
Bang! Bang! Maxwell's silver hammer
Came down upon her head