זה עשוי או עלול להיות המשחק החשוב של העונה. יציאה לפגרה במצב רוח חיובי עשויה לתת דחיפה לפגרה אפקטיבית. הפסד או תיקו עלולים לייצר כדור שלג שהשפעתו גדלה כשאין משחקים להתעסק איתם.

הרכבת חזרה ללונדון היתה מפוצצת מאוהדים, אז כשאני ואתם מקטרים על החניה בסמי או הפקקים לנתניה תחשבו על אוהדי ליברפול שיצאו בתשע בבוקר מהבית בלונדון, שילמו מאות שקלים לכרטיסי רכבת, שתיה ואוכל, ראו משחק ויגיעו הביתה בערך אחרי שלוש עשרה שעות ויותר. פשוט מטורף.

יום כיפור הוא יום של חשבון נפש, ואחריו התייצבתי למשחק היום רגוע מאוד. אחרי הניצחון של סיטי על צ'לסי עשיתי חשבון והבנתי שאנחנו פשוט לא באותה ליגה.

האם אי פעם קרה ששחקן עבר תוך שתי דקות ממעמד של "מה אתה עושה?" למעמד של "איך עשית את זה?", כמו שסאלח עבר בפתיחת המשחק?

יש את הכלל הזה של 20/80, לכן כשהופיע על המסך בערך בדקה העשרים שליברפול מחזיקה בכדור 80% מהזמן היה ברור שזה סימן מבשר רעות, ואכן ארבע דקות אח"כ הגיעה הסידרה הצפויה. סידרת הטעויות, כמובן.

הרחקה שמרחקה, הסיטי היו הרבה הרבה יותר טובים. אמנם עד השער הראשון הגענו שוב ושוב לרחבה שלהם, אלא ששם עשינו כלום ושום דבר וברמות הללו, מי שאחוזי ההצלחה שלו כל כך נמוכים לא ינצח

אמנם אני פולני, אבל למה להיות שלילי? למה? איזה מחצית ראשונה מדהימה. ממש לפי ספר. כמו בסרטים. כמו בחלומות או כל הגדרה אחרת שתמצאו.

החבר'ה מתעוררים קצת בפתיחת המחצית השניה ופירמינו מצליח סופסוף לעבור שחקן באחד על אחד, אבל כשהוא מנסה בעיטת קוטיניו מפינת הרחבה, זה לא יוצא כל כך קוטיניו. אחח, יא קוטיניו, אייכה?

מה שבטוח זה שלתוצאת המשחק היום תהיה השפעה גדולה על ההתייחסות שלנו כאוהדים לקוטיניו, למרות שמדובר רק במשחק אחד.

אחרי שסופסוף סירבו סופית לניסיונות בארסה לרכוש את קוטיניו (חלמו על המיליונים שיקבלו?), הודיע הבחור ודווקא בערב שישי, שהוא רוצה לעזוב, סיבך לגמרי את המצב והכריח אותי לעדכן את הטור.