הבלוג מלווה את משחקיה של ליברפול, ונכתב במהלך המשחק מנקודת מבטו האובייקטיבית של אוהד.
השנה ביקשו הביטלס להצטרף גם לצוות הבלוג ואני הסכמתי.
מאחר והכוכב הגדול הוא המאמן יורגן קלופ, בחרתי לשנות במעט את שמה של הקבוצה.
לפני המשחק:
סיכום קצר לשלושה שבועות אינטנסיביים ביותר מאז התיקו מול ארסנל:
1. סידרה של משחקים שכולם, חוץ מהניצחון על סוונסי, היו מותחים, צמודים ומרתקים, והכי חשוב נגמרו טוב.
2. שתיים מהעסקאות הכי מדוברות השנה היו שלנו ותוך שבוע אחד.
3. קוטיניו:
בעד – גולים, בישולים, טכניקה עילאית ורגעים קסומים. תמורה הוגנת.
נגד – לא מנהיג ומוביל, נטיה להיעלם מדי פעם.
4. המאזן שלנו בתום חג המולד העונה זהה כמעט לחלוטין למאזן בעונה שעברה באותה נקודת זמן. ההבדל הוא בכיוון של המומנטום – אז היה שלילי והעונה חיובי.
5. מה עושים עם הכסף? הייתי מנסה להקדים את ההגעה של קייטה, כדי שישתלב בקבוצה. לא חושב שצריך להביא את מחרז או למאר, עדיף לחכות לקיץ ולבחון עד אז מה צריך כשקוטיניו במקום אחר.
המשחק:
קלופ הולך על הרכב זהיר מצד אחד ומצד שני לא משאיר אף אחד משלישיית החלוצים על הספסל. אמנם אין בקישור שחקן שיעשה קסמים, אבל את עבודת ההגנה הם עושים מעולה בפתיחה, עם עזרה של החלוצים, ואז…
לא להאמין, איך שקוטיניו עזב אוקס מתחיל להבקיע ועוד מחוץ לרחבה.
בעוד הקהל עסוק בשריקות בוז לסטרלינג, שבאמת לא מצליח בשום פעולה, סיטי משתלטים על המשחק ומחזיקים ומחזיקים ומחזיקים בכדור, ותו לא.
עד הטעות התורנית והכל כך צפויה. סליחה, לא טעות אחת כי אם סידרה של טעויות – גומז בסגירה, מאטיפ בכיסוי אנמי וקריוס שמשאיר לסאנה פתח. 1-1 מאכזב מאוד. מה ביקשנו? שתחזיקו מעמד עוד חמש דקות עד ההפסקה?
קלופ הצליח להרדים את המשחק במחצית הראשונה ולהגביל את סיטי, אבל הקבוצה לא הצליחה להבקיע את השער השני החשוב כל כך, כי הרי כולם יודעים שסיטי בסוף כובשים ויותר מכך, אנחנו תמיד סופגים. אוף.
בהפסקה אני שואל את עצמי האם לא כדאי לקחת סיכון ולהכניס עוד שחקן שיודע לעשות פעולות התקפיות, נניח לאלנה במקום וינאלדום. מה יש להפסיד? נקודה?
סיטי שולטים במשחק וקלופ לא עושה אפילו ציוץ לכיוון של חילוף, ואז…
וינאלדום לוקח בכח כדור לדה ברוינה, אוקס שולח קדימה, פירמינו לוקח בכח מסטונס ומסובב כמו קוסם לרשת. 1-2.
ואז…
מאנה בועט לקורה ומפספס הזדמנות לסגור את הסיפור והזכרונות עולים, ואז…
סלאח חוטף כדור, מוסר בזמן ומאנה בועט נפלא ברגל שמאל, הכדור משפשף את הקורה ואומר לעצמו "אני לא יכול לעולל להם את זה עוד פעם…" והוא מחליט להיכנס. 1-3.
כשהכל הולך אז אפילו השוער של סיטי עושה טעויות ששמורות בדרך כלל לשוער האדום, וסלאח מסובב כמו קוסם לרשת. 1-4. תשע וחצי דקות של שיכרון חושים.
כשסלאח יוצא אני מבחין שהכפפות שלו הן כאלה שמתאימות לשימוש בסמארטפון. מוזר.
כשסילבה מבקיע מקרוב אחרי מבצע קבוצתי זה מרגיש כמו מכה קטנה בכנף.
כשגונדוגאן מבקיע מקרוב אחרי עוד מבצע קבוצתי (וטעות של לוברן) זה מרגיש כמו מטוס בצלילה, ואני חושב לעצמי שאני צעיר מכדי למות מהתקף לב, ועוד במשחק כדורגל.
ואז…אגוארו נוגח ליד הקורה והרשת זזה, והלב שלי, אוי הלב שלי…
שורה תחתונה:
למי שפיספס שער בגלל הקצב, אז נגמר 3-4 לאדומים.
למי שפיספס, כל השערים האדומים היו בבעיטות בנוסח קוטיניו.
קלופ הוא זה שמנצח את פפ הכי הרבה פעמים, אבל הניצחון היום הוא יותר ניצחון של כח הרצון והמוטיבציה של שחקני ליברפול, לעומת שחקני סיטי שיתכן והפער הגדול בצמרת מרגיע אותם.
כל השערים הגיעו כתוצאה מלחץ וחטיפות כדור בעיקר בחלק המגרש של סיטי, כשבכל המקרים שחקני ליברפול ניצחו את המאבקים על הכדור.
אני לא בטוח שקלופ ניצח היום את פפ בצד הטקטי, מכיוון שדווקא סיטי שלטו בפתיחת המחצית השניה בזכות שינויי המיקום התכופים של סאנה, סטרלינג ודה ברוינה שעברו שוב ושוב מצד לצד ולא היו רחוקים משער יתרון של אוטומנדי. לזכות קלופ והקבוצה יאמר שהם זיהו את המשבר הקטן אצל סיטי אחרי השער השני, לחצו חזק והבקיעו עוד שניים קריטיים.
הקישור עשה עבודה הגנתית טובה רוב המשחק, אם כי הלקויות ההתקפיות של וינאלדום מנעו מאיתנו עוד מספר מצבים בהתקפה.
אוקס ממשיך להתקדם והוא בהחלט תואם מילנר, כלומר כלבויניק פיזי שרץ הרבה ויכול לשחק במספר עמדות, ואם הוא יצרף לכך שערים אז קלופ זכה בפיס.
ההגנה היתה ההגנה וההתקפה עשתה את שלה והרבה יותר מכך. פירמינו תרם המון בפעולות הגנתיות ואם מאנה וסלאח יכבשו כל משחק, דיינו.
המומנטום החיובי נמשך עם ניצחון חמישי ברציפות וסופסוף גם ניצחון על קבוצת צמרת.
ומה הביטלס היו אומרים על זה?
השער של פירמינו היה נקודת המפנה במשחק והשמחה שלו היתה כל כך אותנטית ומרגשת שמגיע לו ציטוט מהביטלס, שאולי כבר אז ראו את הנולד –
Number 9, number 9, number 9, number 9, number 9, number 9
