יש לי תחושה שההכנה המנטלית של הקבוצה למשחקים נגד ה"קטנות" היתה לקויה ונראה היה שהמוטיבציה והמחוייבות של השחקנים לא מספיקה. את הגדולות קירקסנו ונגד הקטנות קרסנו.

קודם כל זה האיצטדיון. כבר לא משחקים בדברים כאלה. הקהל רחוק והצורה שלו אליפטית. די מוזר, אני חייב לציין. אמנם הוא אולימפי והוא חדש, אבל נראה שהוא מתאים לכדורגל במדינה כמו ארה"ב ולא למולדת שלו.

המסקנה שלי היא שכדי לרוץ לאליפות בעונה הבאה הקבוצה חייבת לוותר על הצ'מפיונס ולהתרכז בליגה האנגלית בלבד. העונה זה עבד עד חודש דצמבר ואז הקבוצה התפרקה, המומנטום נעצר וצ'לסי ברחה. אני מקווה שלקראת העונה הבאה קלופ יפיק את הלקחים, יחזק את הקבוצה במקומות הנכונים ויחלק את העומסים טוב יותר

ברומיץ' היא אחת הקבוצות הקשוחות והמעצבנות של הליגה הזו, והיא בוודאי תמרר לנו את החיים למרות שאין לה כבר על מה לשחק.

אמנם קלופ שוב איחר בחילופים, אבל לפחות הפעם הוא עשה אותם הרבה יותר מוקדם מהרגיל והשילוב של צמד הברזילאים הוכיח את עצמו. המשחק שטף, המצבים הגיעו ושניהם הבקיעו שערים,

ההגנה והקישור סגרו בצורה מושלמת את הרחבה, את לוקאקו ואת קוי המסירה, מיניולה לא טעה ואפילו הציל ושוב ראינו מה ההתקפה המהירה והיצירתית יודעת לעשות כשיש לה שטח פתוח ומרחב פעולה.

מאחר ובמחצית הראשונה מילנר כמעט לא נגע בכדור לאוהדי הסיטי לא היו הרבה הזדמנויות לשרוק לו בוז. כשהוא ניגש לבעוט את הפנדל היה נדמה לי שאני שומע שקט במגרש. כנראה שאפילו אוהדי הסיטי לא האמינו שהם יכולים לבלבל אותו.

יש יתרון בכתיבה על משחק נגד קבוצה שכבר נפגשנו איתה השנה בסיבוב הראשון, בכך שאפשר להתייחס למפגש הראשון בין שתי הקבוצות. לעומת זאת, יש חיסרון אחד גדול והוא שאני לא כל כך רוצה להיזכר במפגש הקודם מול ברנלי

מיד בפתיחה היה ברור מי היתה בפגרה ומי לא. לסטר מאורגנת ומסודרת וכל זריקת חוץ שלה כמעט הופכת לשער וליברפול לא נוכחת.

האמת שלא כל כך בא לי לכתוב הפעם. שתי הקבוצות שלי, הפועל ראשון וליברפול, מפסידות ללא הפסקה וגרוע מזה, הן משחקות גרוע, משעמם ולא מבקיעות שערים. האם זה סימן לשבת?