אוהדים יקרים, באף אחת מהקבוצות בארץ אין כרגע תהליך מסודר שבו בונים מחלקת נוער, מחלקת סקאוטינג, איצטדיון, מגדילים הכנסות ומציבים יעדים. הכל פשוט מקרי וזמני.

פגש ניר את סילבס וק'ש, אחזו הצפונים בצמד שערים, גלגלו ותפסו ופתאום - בום טראח, הבלון התפוצץ, הבלון נקרע. אנא קלינגר אל תצטער, נביא לך בלון אחר.

בהפסקה אני נכנס למקלחת מתוך תקווה להתעורר ומתוך הזדהות עם השחקנים שכנראה זה מה שקלופ עושה להם גם. במחשבה שניה מי שצריך להתעורר זה דווקא הקלופ ואולי לבצע חילוף לפני הדקה ה 758 כמקובל עליו.

אחרי התיקו המאופס מול אשדוד, וכשהיא רק שבע נקודות מהקו האדום המנהל המקצועי מו אלאך לא יכול היה להרשות לעצמו להישאר אדיש למצב וזימן את המאמן הזמני רוב מאס לשיחה אסטרטגית -  כיצד  להחזיר לשחקנים את הביטחון ולהעלות את הקבוצה על מסלול הנכון.

פעם היה ניתן לקרוא למשחק הזה משחק מרכזי, אומנם לא מהסיבות הנכונות, אבל היה שם את כל הריגוש, המתח ובעיקר (לצערנו) בלגן מסביב. והיום? ההחלטה לא להביא את הקהל האורח הוציאה קצת את העוקץ מהמשחק הזה ומה שנותר זה קרב בין שתי קבוצות בליגה בעלות שאיפות שונות.

מה לא נאמר על ברק יצחקי? קראו לו שמן, קראו לו זקן, אמרו שהוא סיים את הקריירה, שהוא סתם לוקח את הכסף של גולדהאר ואין כמעט חלון העברות שהשם שלו לא מוזכר כמועמד לעזיבה של מכבי. אבל ברק יצחקי מוכיח שהמקום שלו בסגל מכבי הכרחי.

בשנים אחרונות עולות תהיות רבות לגבי המשך שוק העברות בכדורגל. בהחלט מעניין לחשוב איך מועדוני הכדורגל היו נראים ללא שחקני רכש. דבר זה גרם לי לחשוב איזה מועדונים גידלו את שחקני הנוער הטובים בעולם ולדרג את המועדונים לפי איכות השחקנים

אשדוד נגד מכבי חיפה. דקה שמונים שלוש. אפס אפס. חלומה של כל דקה - דן ביטון מקבל כדור ומתחיל לרוץ אל עבר השער.

מכבי ת"א מוליכה את מדד העוצמה בפעם השלישית ברציפות. החזרה של גולסה, יחד עם שיפור ביכולת של דור פרץ, פשוט שינתה את האופן שבו הקבוצה משחקת. השבוע, למרות שהיא חסרה את ייני ואלי "חבר של וידאר" דסה, היא הצליחה להראות דומיננטיות ועוצמה מול מכבי חיפה בסמי עופר.

נמני ממש לא היה הסמל היחיד בליגה בתקופה שבה עוד שיחק, אבל הוא כן ייצג תופעה יוצאת דופן בעוצמות ובממדים שלה. שנים על גבי שנים אוהדי מכבי תל אביב ראו בו אל עלי אדמות