לפני שבוע ישבתי לצפות במכבי תל אביב נגד הפועל חיפה דרך המחשב כמו אוהד כורסא ממוצע, ושוב מצאתי את עצמי בהתלבטות האם האווירה באצטדיון שווה את הזוועה הכרוכה בלשמוע פרשנות ושדרנות ישראלית.

אחרי שהתל אביבי יצא להפסקה (כנראה של עונה), הדרבי החיפאי הוא הדרבי היחידי שנשאר, והעונה מגיע אלינו בסיטואציה מוזרה. ננסה לנתח את הסיטואציה ופערי הכוחות.

השאלה הגדולה שמרחפת ממעל היא האם ראשי המועדון, שבוודאי מכירים בטעויות הרכש שביצעו מאז הקיץ, יאזרו אומץ וכבר בינואר הקרוב יפרדו ממספר שחקנים ויצליחו להביא במקומם שחקנים שוברי שיוויון כפי שהצליחו בעבר.

האם יש מקום למנהל המקצועי לפטר את מאמנו? ברור שכן. אבל האם רק לג'ורדי האחריות? כמובן שכמאמן, זה תמיד תפקידו, ואין בשורות הבאות לנקות אותו מאחריות לכישלון המתמשך. אומר זאת בצורה ברורה – ג'ורדי נכשל עד כה כמאמן בצורה חד משמעית. אבל לא רק הוא אשם.

אחרי חצי שעה של "משחק" נראה שהחלומות שלי על שישה שערים הם לא רק בגדר חלום, אלא אפילו בגדר חלום פרוע לחלוטין, ואז צ'אן מנצל חסימה קטנה של לוברן ונוגח את הקרן של קוטיניו פנימה והחלום נראה טיפה'לה ריאלי יותר.

קצת לפני המחזור ה12 ולאחר מחזור מרתק שבו הקבוצות המסקרנות בליגה נאבקו זו בזו, ירין שירום מסכם את רשמיו על בית"ר ירושלים, הפועל באר שבע, מכבי חיפה ומכבי נתניה 

בתחילת העונה איתי שכטר מונה לקפטן בית"ר ירושלים כאשר נותרה לו שנה אחרונה לחוזה. לפי הרקורד של טביב, הוא לא צפוי להתחיל את העונה הבאה בצהוב - שחור.

בארבעה מתוך שבעת משחקי המחזור, למרות עליונות סטטיסטית מובהקת לא הצליחו הקבוצות להפוך את העליונות לניצחון. למעשה אנחנו מקבלים כאן תזכורת וחיזוק מדוע הכדורגל זה המשחק שאנחנו הכי אוהבים בעולם. הנתונים הסטטיסטיים לבדם לא תמיד יכולים להביא את הניצחון.

החלטנו להרים את הכפפה, לא להקשיב לשמועות ולבדוק בעצמנו, מדי חודש, את סטטוס ההתקדמות בבלומפילד. בלומפילד נובמבר 2017. התוצאה לפניכם

איך זה להיות אוהד של הפועל? בשביל להיות אוהד של הפועל צריך להיות עם הרבה הרבה אופטימיות.