להיות אוהד של קבוצה כמו הפועל זה משהו שרחוק מלהיות משעמם: אליפות פה ושם, גביעים, אירופה, שלום תקוה אבל גם בלגאן שאין כמותו, סיפורים הזויים, דולי מנגה וירידת ליגה.

מסכים, הפועל קבוצה חשובה, עם היסטוריה, מסורת וקהל לא רע בכלל, אבל להלן כמה עובדות שאולי פרחו (או נמחקו בכוונה) מזכרונם של כמה מהסניגורים

הפועל תל אביב ירדה בצדק. עונה שלמה של ניהול כושל, חוזים דרקונים, משכורות מנופחות חסרות פרופורציה שלא שולמו בכלל, בירוקרטיה מסורבלת, מינויים מקצועיים כושלים, קומבינה עם בית המשפט, מכות בין אוהדים שחקנים ושוטרים והכי חשוב- תצוגות עלובות על כר הדשא-באה אל קיצה

לא עשית לי משהו רע, לא פגעת בי אישית, בדרך כלל לא הייתי בכלל חושב לאחל לאחות הגדולה לרדת, אבל הפעם הגזמת הפועל.

מטומטם מי שחושב שקבוצת כדורגל יכולה להתנהל בלי תוכנית ארוכת טווח ובלי סגל קבוע. אמיר כבירי הביא רכבת אווירית של שחקנים והחתים אותם על חוזים ארוכי טווח. אחרי חצי שנה הוא כבר שחרר כמה, ושילם להם את מלוא החוזה. ניהול כספי גרוע.

אוהדי הפועל ת"א לא תמימים. גם טוטו תמוז כנראה פלט מהפה מילים שלא היו צריכות להיאמר. אבל רוב הבלאגן אתמול היה נמנע בקלות, אילולא שוטרי יס"מ היו נוכחים בתוך תחומי האצטדיון

השבוע הבלוגרים דיברנו על: הפועל ב"ש ומאור בוזגלו, לה פמיליה ואוהדי בית"ר ירושלים, קורצקי מאמן הפועל ת"א ושמירת הכוחות - של מונאקו

בית"ר היא זאת שדורסת את הליגה. שלוקחת אליפות במחזור האחרון (מי רוצה טיול פסח בבית שאן?). שמחליפה מאמנים, אך שומרת על הזהות. שהמאמנים והשחקנים הטובים בארץ רוצים להגיע אליה. זה אוחנה משייט מהחצי כל הדרך לשער ענק מול הפועל פתח תקווה

את העונה המסויטת הזו ניתן לאפיין בעיקר דרך מפגשים מול קבוצה אחת - ולא, היא לא מכבי ת״א, חיפה או ביתר, אלא דווקא עירוני ק״ש. בסופו של דבר, המפגשים עם הקבוצה הסימפטית מהצפון מספרים את סיפור העונה של השדים האדומים.

אנחנו לא כאן רק בשביל השערים. היריבויות, הסיפורים הקטנים מאחורי המשחקים, תחושת המשפחתיות ושותפות הגורל והתקווה שיום אחד יהיה פה גם כדורגל ברמה גבוהה יותר עם ממוצע שערים גבוה יותר.