Tag Archives: קורונה

כשסוף סוף נראה שהליגות הבכירות של אירופה (עם כל הכבוד לבלארוסים) עומדות לחזור, כשהגרמנית כבר חזרה והשאר כנראה יצטרפו עד סוף יוני, נשאלת השאלה איך מתקדמים מפה. מתי משחקים, מתי נגמרת העונה ומתי מתחילים את העונה הבאה. אני אנסה מצד אחד להסביר את גודל הבעיה וכאב הראש ומצד שני לתת רעיונות איך יוצאים ממנו, לפחות חלקית.

האם מתקרב הרגע בו נישמע כמו אלו שצפו במראדונה ופלה ונגיד לצעירים - פעם היה פה כדורגל? האם גם אנחנו עדים לשני שחקנים שבדרך כלל מגיע אחד מהם בדור, וברגע ששניהם יתלו את הנעליים נישאר עם חור גדול בלב, גדול כמו החור שהרגשנו בתקופת הקורונה ללא כדורגל?

אז איך מוציאים את הספורטאי הצעיר שלכם מתרדמת הקורונה? איך מגשרים על חודשיים של "חוסר פעילות" במסגרת הקבוצתית? אנסה לתת את שני הסנט שלי

דווקא בימי קורונה. דווקא כשאין לנו מה לעשות או לאן לברוח. אין עניין חדש שנוצר. אין אירוע שרודף אירוע. חייבים ליהנות ממה שיש. ומה שיש זה מה שאנחנו נייצר, לא מה שאחרים מייצרים בשבילנו. מכאן הגיעה ההחלטה לשדר את הריקוד האחרון דווקא עכשיו. וזה מצליח בגדול. לא רק בזכות מושא הסיקור, אלא גם ובעיקר בזכות תזמון הסיפור.

האתגר היה לא פשוט, ודרש משחק עם השחקנים והרבה חשיבה, אבל בסופו של דבר נראה לי שהגעתי להרכב לא רע בכלל, ואפילו הצלחתי ליצור כזה שבו כל ה-11 הם שחקנים פעילים בבונדסליגה.

מצב רוח שפוף, אין ספורט לייב בכל העולם, סגרו לילדים-שחקנים את הליגה, לא נפגשים עם חברים לקבוצה. מה עושים? כיצד מרימים את הילד ספורטאי מהמצב הזה?

אני כועס, על עצמי לא חשבתי, לא הבנתי, לא שיערתי ובכל זאת, אני כועס על עצמי

מה אכפת לי מבאטה בוריסוב? אני בתחרות עם עצמי מה יותר מבייש בניצול זמן שלי בתקופה האחרונה – צפייה בליגה בלארוסית או שידורים חוזרים של ''בסלון של האווירון''

ראוי היה שבתקופה בה במדינה יש קרוב למיליון מובטלים, המאבקים ייעשו בשקט. שחקני הכדורגל מרווחים שכר גבוה באופן משמעותי מהממוצע במשק, ורוב הקבוצות דרשו קיצוץ, גם אם משמעותי, ולא יציאה לחל"ת

הכדורגל, שהוא התשוקה הכי גדולה שלי ועוד מאות מיליונים בעולם, עובר את אותו סריקה, ובימי המגיפה הנוראית הזאת שעצרה את העולם מלכת, וזה כולל בתוכו את הכדורגל כמובן, אני שואל את עצמי יותר על מהות הקשר שיש לי למשחק הזה. למען האמת, רמת ההשקעה הרגשית שיש לי בתוך בעולם הזה, כבר זמן מה גורמת לי להרגיש, סך הכול, די אידיוט.