אני רוצה לחזור הביתה, לבלומפילד. זאת התרבות שלי. זאת הדת שלי. זאת האהבה שלי וזאת אחת מהתשוקות שהופכות את החיים שלי למה שהם. זה מי שאני.

בחודשים האחרונים נראה כי עולם הכדורגל שהכרנו השתנה לחלוטין. כמו כמעט כל תחום בחיים, השפעות הקורונה לא פסחו גם עליו. נתחיל מהאיסור למלא את האצטדיונים, שפוגע בקבוצות בשתי דרכים: אובדן ההכנסות יוצר בעיות כלכליות, מוביל לקיצוצים ומקשה על רכישת שחקנים חדשים; והיעדר שאגות הקהל שגורם לכך שיתרון הביתיות הוא כבר לא מה שהיה.

אם הייתי מנהל בתקופה הנוכחית מועדון ספורט כלשהו, בדגש על המחלקות הצעירות, הייתי אוסף את כל המנהלים והמאמנים במועדון, וכותב על הלוח - המטרה השנה: "לנצל את ההזדמנות הזו"

ביום שהקהל יחזור למגרשים, הכל יהיה מוכן לילה לפני. המנוי, הצעיף, החולצה, התחתונים. ששום דבר לא ישתבש, ששום דבר לא יתפספס, שלא נהיה אשמים בכלום.

משחקי הנבחרת השבוע מלמדים על השינוי של תדמית הנבחרת בכחול לבן דרך מספר 7 שלה, מספר 7 של פורטוגל נדבק בקורונה ומה זה אומר על הדמויות להערצה שלנו, והקורונה חושפת את כשלי טורנירי הנבחרות. וגם סוף שבוע מטורף עם משחקים מליברפול, מנצ'סטר, גלזגו, הופנהיים, מילאנו, אבו דאבי, קזבלנקה וליסבון

אני מנסה לזקק כאן את מה אני מרגיש כלפי התנהלות הממשלה, ההתאחדות לכדורגל והאחראים על קבלת ההחלטות בזמן האחרון, בהקשר של הספורט המקצועני.

אחרי התבוסה לאסטון וילה, קלופ וליברפול עומדים בפני האתגר הכי גדול שלהם

ההחלטה המקוממת של 9 חברי הכנסת שאישרו באותה הצבעה שלתוך סוכה שפתוחה ב51% משטחה יכולה להכיל בתוכה 20 אנשים ומנגד שמגרש כדורגל ששטחו גדול במאות אחוזים לא יכול להכיל 25 אנשים על הדשא, היא יריקה בפרצוף של כולנו.

לכבוד חזרתה של הליגה מפגרת הקורונה וחידוש משחקי ה NBA ב"בועה", מישהו החליט לסדר לנו סקנדל אחד אחרון בדמות לו וויליאמס, הרכז/קלעי של הקליפרס, שקפץ לביקור במועדון חשפנות שלא לצורך. מיותר לציין את הרעש שזה יצר וכמובן העונש לא איחר להגיע (הציוצים והתגובות בסושיאל מדיה לעתים יותר גרועות מהעונש עצמו) ולכן חשבתי להתייחס לכמה ארועים אחרים מהעבר שנצרבו בתודעה

לפני 3 חודשים, רגע לפני שסגרו פה את הספורט, היתה תחושה שאנחנו בדרך למאבק אליפות צמוד ומרתק. לעולם לא נדע מה היה קורה אלמלא פגרה כפויה, באיזה מומנטום היו באות הקבוצות למשחקים ומי היתה מנצחת, אבל תחילת הפלייאוף הזה חיסלה את התקוות של כל אוהד ירוק (או נייטרלי) למאבק אמיתי. חשבנו שנקבל משחק עונה, אבל מאז תחילת הפלייאוף מכבי חיפה אינה עונה. הצלחת תישאר, גם השנה, בקרית שלום  - ובצדק.