סאגת אלירן עטר מסרבת לגווע, והמו"מ בין מכבי ת"א למכבי חיפה, בין ג'ורדי קרויף שרוצה את עטר ובין יעקב שחר שרוצה למקסם רווח, נראה כאילו הוא איתנו כבר שנים. אז במקום להתווכח מי מתנהל כמו בשוק ומי מנצל את מי (כולם ושוב כולם), אנסה לנתח את המשא ומתן מנקודת המבט הכלכלית, על פי תורת המשחקים.

ובכן, תורת המשחקים היא תיאוריה בתחום הכלכלה ההתנהגותית, אשר עוסקת בקבלת החלטות בעולם שבו החלטותיו של אחד משפיעות על מצבו של השני, כאשר שני הסוחרים פועלים ברציונליות (כלומר, לא על מנת להפסיד). במילים אחרות, תורת המשחקים עוסקת במצבים בהם לשני שחקנים (או יותר) יש אינטרסים מנוגדים. אחת התיאוריות המפורסמות היא "דילמת האסיר", בה מתואר מצב בו שני אסירים צריכים להלשין על אחד על רעהו, או לשתוק (להרחבה על דילמת האסיר, מומלץ להמשיך את הקריאה בוויקיפדיה או בספרו המצוין של חיים שפירא).

במקרה של עסקת עטר, לקרויף יש 2 אפשרויות: לקבל את דרישות חיפה ולשלם או לא לקבל את דרישות חיפה ולהישאר ללא השחקן. מאידך, לשחר יש 2 אפשרויות: למכור את עטר במחיר שהוצע ע"י מכבי או לא למכור את עטר ולהשאירו בחיפה.

נניח שקרויף הציע 600 אלף יורו. שחר, שרוצה למקסם את הרווח, יודע שלמכבי ת"א עם בעלים עשיר, והיא מכרה ביוקר את זהבי ואת טב"ח, וגם כי אין למכבי פתרון לצד שמאל ומציע מחיר יותר יקר. נניח 900 אלף יורו. עכשיו תורו של קרויף להחליט. לקרויף אין שחקן בצד שמאל ולכן הוא צריך את עטר. קרויף יכול לוותר על המכירה ולחפש שחקן אחר, אך זה יעלה לו בזמן וכנראה גם בכספים נוספים, ומחליט לקבל את ההצעה (או להציע הצעה דומה אך משופרת לטובתו, נגיד – 800 אלף יורו בתוספת בונוס במקרה של אליפות או שלב בתים באירופה). התור עובר שנית לשחר, שמריח את הלחץ של קרויף ומחליט שוב להעלות את הרף – 1.1 מיליון יורו, ותביא גם את אבי ריקן. קרויף מבין שהוא כבר לא בהולנד ומו"מ במזרח התיכון הוא מאתגר מעט יותר, אך הוא מחליט לא לוותר על עטר, בזמן שהוא פונה ליעקב בוזגלו, שבנו הפצוע הוא כנראה החלופה הישראלית היחידה לעטר בצד שמאל. בו זמנית, קרויף שולח מסר לשחר שהוא רוצה להתקדם לעסקה אך ריקן לא על הפרק. הפעם הוא מציע יותר כסף ויותר בונוס.

הסיפור יכול להמשיך כך עוד ועוד, כאשר האפשרויות העומדות בפני שני הבוסים מתוארות בטבלה מטה. בכל נקודת זמן במו"מ יש אפשרות לקרויף להחליט שהוא מוכן לשלם, או לא מוכן לשלם ולשחר את האפשרות לקבל את התנאים או לסגור את המו"מ.

על פי טבלת האפשרויות, ברור לכולם כי המצב העדיף לכולם הוא המצב בו מגיעים להסכמה, או אז מכבי תזכה בעטר ושחר יקבל סכום כסף (לשם התיאוריה, נאמר 1.5 מיליון יורו). מבחינת קרויף, זה לא משנה אם הוא חושב ששחר רוצה או לא רוצה למכור את עטר באמת, עדיף לו בכל מקרה לקבל את התנאים של שחר כי בכל מקרה אחר הוא נשאר ללא השחקן. מבחינת שחר, המצב מורכב יותר. אם הוא מנסה לחשוב מה קרויף יעשה – אז עדיף לו למכור את עטר ולקבל את הכסף, כיוון שאם יסרב עטר יישאר מאוכזב. אם הוא לא מסתכל על מה שקרויף יעשה, אז שחר למעשה אדיש בין לקבל 1.5 מיליון יורו ולמכור את עטר, לבין הישארותו של עטר, שלא יהיה מאוכזב במקרה הזה כי למעשה שחר הצהיר שהוא לא יימכר וקרויף הצהיר שהוא לא מוכן לשלם.

אם כך, האם עטר יישאר בחיפה או יימכר למכבי? קרויף דואג לאגף שמאל שלו ולכן ירצה לשלם. שחר מנסה למקסם את הרווח, ועטר בחיפה לא מניב לו רווחים – בייחוד כאשר חיפה הביאה שחקן על העמדה שלו, ולכן סביר להניח שיימכר.

אך כל זאת, בהנחה שמדובר בשני סוחרים רציונליים….