Tag Archives: כדורסל

מה שמוזר פה באמת זה שבסוף חודש מרץ, חמישה מחזורים לפני הפלייאוף, קבוצות עדיין עושות שינויים כאלה דרסטיים בסגל.

לפני 6 שנים נפרד קטש מהפועל ירושלים בטונים צורמים מאוד שהיוו את נקודת השפל בקריירה שלו והזיכרון הוביל לכך שגם בקיץ, כשהסתמן כמאמן הישראלי הבכיר הפנוי, הוא נתפס כהימור גדול מדי.

בהיעדר תחרותיות לומדים להעריך דברים אחרים שיש לליגת הכדורסל הטובה בעולם להציע ולכן אני כאן, להזכיר לכם כמה שחקנים מהסוג שכבר חסר לנו ועדיין מומלץ לעקוב אחריהם מדי פעם:

הכדורגל של בית"ר לא מעניין ולא יפה לעין, אך יעיל. פאקו אייסטרן כשאימן את מכבי תל אביב ספג את אותן ביקורות ולקח טרבל. ואז הגיע יוסי בניון, הצרה הכי גדולה שבן זקן יכל לבקש.

יריבות ספורטיבית היא אחד הדברים הכי מהנים בספורט. זה מוסיף עניין, זה חלק מהכיף – כל עוד זה מתקיים בפרופורציות הנכונות. דומה שאצל רבים מאוהדי הפועל הפרופורציות האלה מתאיידות ברגע שהם שומעים את השם מכבי.

הרבה ילדים שמגיעים למשחקים, לא תמיד חוזרים למגרשים, משום שההורים מודאגים מתופעת האלימות המילולית ואפילו הפיזית, שנספגת ביקיריהם על לא עוול בכפם בידי אוהדים בוגרים אך לא מחונכים.

קשה לפרשנים שלא להבחין בדמיון בין השניים, באתלטיות בגודל ובעיקר באיי קיו כדורסל שנוסק לשמיים. פרשני הנ.ב.א רבים הוסיפו והכתירו את בן סימונס לדבר הכי קרוב ללברון ג'יימס העונה בNBA.

בפיליפינים אין ילד שלא חולם יום אחד לשחק בליגה המקומית. איך קרה שדווקא מדינה בעלת 7107 איים וגשם בכל עונות השנה, התאהבה בכדור הכתום? התשובה נמצאת אצל האמריקנים

נכון. מול מכבי ניצבה ריאל מדריד בגרסה הפצועה ביותר שלה מאז 2011, אך גם ללא סרחיו יוי, גוסטבו איון ואוגנן קוזמיץ' הפצועים מדובר בקבוצה שמפחידה זה מילה קטנה לידה.

לפעמים זה אופי הספורטאים, פעם זאת התקשורת ואפילו הגנטיקה היהודית הועלתה לדיון על המוקד. אני סבור אחרת, זה מתחיל בילדים וזה מתחיל בחינוך, שם מתחילה הבעיה.