התקשורת באנגליה היום עסוקה במותו של בראדלי לאורי, עמודי פייסבוק רשמיים של כדורגלנים ואנשי ספורט מוצפים בתמונות של הילד שהרים את אגודליו וסימן הכל יהיה בסדר.

שנה לגביע העולם. התצוגות האחרונות של הנבחרת הצעירה של ספרד, עד ההפסד הכואב לגרמניה, בנוסף לזיכרונות מהנבחרת הצעירה הנפלאה ששיחקה בארץ ב-2013, גרמו לי לחשוב. האם לספרד הנוכחית יש את היכולת לשחזר את הזכייה מ-2010, או שיותר סביר ששוב נראה את תצוגת הנפל מ-2014

מעט לא ברורה הציפייה של אוהדי הכדורגל לקבל משחק כדורגל איכותי, כאשר בין הגורמים המעורבים במשחק הם: חודש יולי, קבוצה של ישראלים, קבוצה של אלבנים, 33 מעלות חום ולפחות מספר כפול של אחוזי לחות וכל זאת בשלב המוקדמות הראשון (!) של הליגה האירופית (!!)

יש החלטות של שחקנים שאתה יודע שהן שגויות ורק מתפלל שהם יבינו זאת כמה שיותר מהר. כזו היתה ההחלטה של אצילי לחזור לישראל.

אז אתה רץ ממקום למקום ומחפש איך להתאבד. כל כדור סתמי שנשלח אלייך זה חיים ומוות. הכל הופך להיות קיצוני. הכל הופך להיות מאיים.

שחקנים כמו גונאלון לא כלולים מבחינתי בהסכם הבלתי כתוב הזה עם המציאות. הם לא אמורים לעזוב. הם מהאלה שהיו שם תמיד ויהיו שם עד הפרישה, הם אמורים לחמוק מתחת לרדאר של העשירות יותר ולהיות איזשהו גל של רגש בים הכסף ששוטף את הענף.

האמת שהמצב של הירוקים מאתונה מזכיר מאוד את המצב של הקבוצה שממנה יוצא עכשיו אלטמן. כמו הפועל, פנאתינייקוס נחשבת ביוון כמועדון ענק, אבל כזה שמתבסס כרגע בעיקר על העבר שלו.

השינוי הדרמטי הזה בשיטת המשחק, מצריך ממאמני הילדים והנוער, לתת פחות חשיבות לשיטה בה קובעים לשחקן את תפקודו על המגרש ואת העמדה שלו, ויותר להתמקד בלימוד השחקנים להתמודד במספר עמדות שונות על המגרש

בהסתכלות נוספת בסגל הנבחרת, ניתן לראות ש-23 שחקני הסגל משחקים כיום ב-17 קבוצות שונות, כאשר המוליכה היא ריאל מדריד ששולחת ארבעה נציגים לאליפות

הפעם, בטור, ננסה לנחש מיהם חמשת השחקנים בעלי הפוטנציאל הגבוה ביותר ולחזות האם ישחקו במונדיאל הקרוב או לא.