האיש שתמיד היה שם – איננו

Gonalost – לא וירטואוז כמו ז'וניניו, לא כישרוני כמו בנזמה ולא כוכב כמו לקאזט, אבל הפרידה ממקסים גונאלון שעוזב את ליון אחרי 9 עונות לרומא, היא ללא ספק בין הקשות שחוויתי כאוהד.

מקסים גונאלון, ליון
Credit to "OL – Olympique Lyonnais" Facebook page

חלק 1 – הקדמה
פרידה משחקן שמשחק בקבוצה שאתה אוהד בחו"ל, אינה שוות ערך כמובן לפרידה משחקן מהקבוצה שאתה אוהד בארץ מהסיבות המובנות, אבל זה לא אומר שזה לא קשה.
פרידה היא פרידה, ולעיתים לא משנות הסיבות או אם ראית אותו מדי שבוע על הדשא או באיזה סטרים מסריח ברחבי הרשת.
פרידה מפתיעה היא כזו שקשה להשלים איתה.

חלק 2 – השלמה ואי השלמה
אני אוהד את מכבי חיפה, ארסנל וליון.

אני לא מתבכיין חלילה ודי ברור לי ש'חיי האהדה' שלי אינם קשים כמו אלו של מי שאוהד נניח את וויגאן ובית"ר כפר סבא, אבל אני עדיין לא אוהד של קבוצות שיכולות להשאיר את השחקנים המוכשרים שלהם אצלן. המוכשרים של מכבי חיפה הולכים לאירופה, אלו של ארסנל בדרך כלל לברצלונה ומצטייני ליון עוברים לככב בפרמייר ליג לרוב.
ככה זה עובד.

אמנם כילד אתה מתקשה לקבל את הגזירה ותמיד מחזיר אותם (לא תמיד בדרכים חוקיות (-: ) הביתה בפיפא ובפרו, אבל כשאתה מתבגר אתה משלים עם המצב.
אז מהי הבעיה, אתם בטח שואלים.
שחקנים כמו גונאלון לא כלולים מבחינתי בהסכם הבלתי כתוב הזה עם המציאות.
הם לא אמורים לעזוב.
הם מהאלה שהיו שם תמיד ויהיו שם עד הפרישה, הם אמורים לחמוק מתחת לרדאר של העשירות יותר ולהיות איזשהו גל של רגש בים הכסף ששוטף את הענף ואת הכדורגל הישן והמרגש.
ואז, ביום בהיר אחד וחם מדי של יולי, אני פותח את הטוויטר ורואה את גונאלון מוצג ברומא.

מקסים גונאלון, רומא
Credit to "AS Roma" Facebook page

חלק 3 – גונאלון
גונאלון התחיל את שלב הבוגרים בליון כשהתחלתי את חטיבת הביניים, ככה שהוא פשוט היה שם בכל שלבי ההתבגרות שלי.
אני זוכר את שער הבכורה שלו מול ליברפול בצ'מפיונס כשעלה כמחליף כשבקושי ידעתי מי הוא די בבהירות, כי גם יוסי בניון (אז עוד אהבתי אותו) כבש במשחק הזה.
גונאלון אמנם לא היה חלק אינטגרלי מאותה העונה (העונה האירופית הכי טובה של ליון בהיסטוריה, חצי גמר ליגת האלופות 2009/10) ולא פרץ בסערה, אבל הוא הסתמן כשחקן נשמה שיהיה מעניין לראות איך הוא ישתלב בעתיד.

והוא השתלב יפה. מאוד יפה.
הוא נתן את כל כולו, תמיד תיקל הכי חזק ומסר הכי טוב, וקפץ יותר גבוה מכולם ואפילו הבקיע פעם ב..
ואז גם ראיתי אותו בארץ מול קריית שמונה ב-4:3 בעונת 12/13 בקריית אליעזר, ואח"כ הוא הפך לקפטן, ונאפולי כמעט קנתה אותו, אבל אחרי שזה לא קרה – הבנתי בשמחה שכנראה הוא מיחידי הסגולה שישחקו לנצח באותו המועדון, ואהבתי אותו עוד יותר, כי הוא סימל עבורי את ליון של העשור הזה – לא הכי מבריקה, לא הכי סקסית, ובטח לא הקבוצה המטורפת של העשור הקודם – אבל תמיד נותנת 200% ועולה למגרש כדי לבעוט לטובות, העשירות והמוכשרות יותר בתחת.
זה די סמלי, כי גונאלון עלה לבוגרים בדיוק אחרי עונת איבוד האליפות אחרי 7 כאלה ברציפות.
בקיצור, היה על מי לסמוך.
ואז רומא, שאיבדה לה את טוטי, לקחה לי את גונאלון.

חלק 4 – העתיד
מונצ'י הוא בין אנשי הכדורגל שאני הכי מעריך בעולם ואני די בטוח שהוא יביא לרומא תארים, וכמובן שהייתי רוצה לראות את גונאלון משתלב יפה ברומא ונותן את חלקו בפרויקט הנהדר שלהם, שאני מהמר שיסתיים באליפות תוך שנתיים – שלוש אם תהיה להם שם סבלנות.

רק אל תשכח לחזור.

מקסים גונאלון, ליון
גונאלון מוביל את השחקנים בחגיגות משחק ה-300 שלו במועדון
Credit to "OL – Olympique Lyonnais" Facebook page
Print Friendly, PDF & Email
 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח