זה כבר לא עניין של אליפות וגם לא של כסף, מארק האנט השיג הכל ומעבר, זה עניין של סגירת מעגל בקריירה החלומית שלו, וגם לעצור את רצף הניצחונות הארוך של דריק לואיס יריבו.

עם מערך סקאוט רחב בדרום אמריקה, הנחית מונצ'י שחקנים אלמוניים רבים שהפכו לכוכבים ונמכרו. בין השמות אפשר למצוא את לואיס פביאנו, אדריאנו ,רנאטו, קרלוס באקה, פדריקו פאציו ודני אלבס, אך לא רק מעבר לים מונצ'י "פגע בול" ברכישות

אני מודה שהופתעתי מעצם עלייתה של ברייטון מהצ'מפיונשיפ לפרמייר-ליג. זאת בשל העובדה שבתחילת העונה היא לא סומנה כמועמדת לעלות, אלא היו מועמדות אחרות

ברגע שדיינה וויט והאחים פרטיטה קנו את ה-UFC ב-2 מליון דולר, ארגון כושל שמדמם כסף ומושווה לפורנו מבחינת הברבריות שלו, הם בעצם החליטו שהם הולכים להרים את הספורט למעלה, להפוך אותו ללגיטימי ואפילו להדיח את האגרוף כסגנון הלחימה הפופולרי בעולם

הלכתי למשחק פיפ"א 2017 לבדוק את ציון ה-Overall שחוקרי המשחק העניקו לשחקנים הזרים שהגיעו לליגת העל העונה. למה דווקא פיפ"א? כי זה מרגש. וגם...

המשחק השלישי בין קליבלנד לגולדן סטייט היה משחק הפלייאוף הטוב ביותר שראיתי השנה. כל הכוכבים נתנו הופעה ענקית, הקצב היה מסחרר, וההובלה התחלפה בין הקבוצות ובהפרשים קטנים.

שנה לפני המונדיאל ונבחרת ברזיל זכתה לאזכורים רבים כמי שמועמדת לזכות במונדיאל. מאז שטיטה הגיע לאמן את הנבחרת, הוא הראה שהשחקנים יכולים לשחק את הכדורגל האיכותי ביותר בעולם לנבחרות. אז עם איזה שחקנים טיטה הולך לקראת מונדיאל 2018?

עונה רביעית בלי גביע האלופות, או לפחות הגעה לגמר, מסמלת רוחות של שינוי בבאיירן שמתבססת על סגל מזדקן ולפי הלך הרוח שנראה שהקיץ הבווארי הולך להיות מעניין מהרגיל.

את החלק הראשון כתבתי ב-11 במאי. החלק השני כבר היה כתוב ומוכן לפרסום שבוע לאחר מכן, אך רצף האירועים שקרו מאז ה-11 במאי ועד עכשיו השאיר אותי חסר מילים.

העונה המטרה שלי גבוהה בהרבה מההישארות בליגה שההנהלה רוצה - עלייה לצ'מפיונשיפ דרך המקומות הראשונים או דרך הפלייאוף.