// מאת רועי אורן

אני מודה שהופתעתי מעצם עלייתה של ברייטון מהצ'מפיונשיפ לפרמייר-ליג. זאת בשל העובדה שבתחילת העונה היא לא סומנה כמועמדת לעלות, אלא היו מועמדות אחרות כגון ניוקאסל יונייטד (שעלתה אף היא), רדינג, פולהאם, אסטון וילה, דרבי קאונטי – כולן קבוצות בעלות מסורת גדולה יותר מזו של ברייטון, אך בשנים האחרונות חל שינוי בתפיסה של הקבוצה כאשר הגיע אליה ספונסר חדש אשר שפך הרבה כסף כדי שהקבוצה תהווה גורם רציני במאבק העליה.

גם בעונה שעברה נאבקה ברייטון על העלייה, אך היא לא הצליחה לעבור את שלב הפלייאוף המתיש. השנה, ככל הנראה, קברניטי הקבוצה הסיקו את המסקנות והתחזקו בשחקנים משמעותיים כגלן מארי, אשר ביחד עם השוער דיוויד, אשר זכה בתואר השחקן המצטיין של הצ'מפיונשיפ, היוו משקל חשוב בהבטחת העלייה מהמקום השני.

ולהצלחה הזו יש גם זווית ישראלית: החלוץ תומר חמד והקשר בירם כיאל. שני השחקנים הישראלים הוו בורג חשוב בעלייתה של הקבוצה. חמד הוא חלוץ רחבה חזק שנוכחותו מורגשת כמעט בכל מקום. למרות שהוא נכנס כמחליף במרבית המשחקים, הוא השכיל לכבוש 14 שערים והוסיף למאזנו עוד 4 בישולים.
בירם כיאל פתח בשליש ממשחקי קבוצתו, עשה עבודה הגנתית ראויה לציון, אך לא תרם כמעט בחלק ההתקפי. ההערכה היא שברייטון תנסה להתחזק בקשר שינווט את משחק ההתקפה (דבר שעשוי לבוא על חשבונו של כיאל שעשוי במצב כזה לנסות ולעבור לסין, שם נמצא הכסף הגדול), ובחלוץ רחבה בעל-שם אשר ירתק אליו את ההגנות האימתניות של קבוצות הצמרת בליגה הבכירה (דבר אשר עשוי להיטיב עם חמד שירד ממנו הלחץ).

ברייטון נחשבת כיום כעיירת חוף שאליה נוסעים כדי לחגוג, צריך לקוות שבעונה הקרובה היא תהפוך גם לעיר של כדורגל קצבי ותוסס בליגה בכירה של אנגליה.