לאורך השבועות האחרונים ניסה נבן ספאחיה להסביר לתקשורת שעל אף הניצחונות המרשימים בפתיחת העונה, לקבוצה שלו יש עוד הרבה קילומטראז' לעבור כדי להגיע למקום שהיא צריכה להיות בו.

יש את הרגעים האלה בספורט שאתה יודע ששום דבר לא ייקח ממך את הניצחון. הרגע בו נצפו על הפרקט 3 שחקנים בצהוב קופצים ביחד לכדור חוזר במהלך הרבע השני הוא ללא ספק אחד מהם.

יש המון דברים מעניינים ב"סופר קבוצות" שנבנו ברחבי הליגה, גם אם הן מצליחות, והרבה פעמים במיוחד כשהן לא. ועדיין, לא נראה כאילו אחת מהן תצליח להחליף את השילטון של חבורת סטיב קר. ולכן זו תהיה עונה שבה הרבה אוהדים יצטרכו לחפש את ההנאה שלהם בדברים קטנים יותר.

פייר ג'קסון הגיע למכבי כפוטנציאל NBA אחרי מסע שכנועים של ספאחיה. אחרי המופע הגדול לא פלא שגם ניקולה וויצ'יץ', הענק הקרואטי שכמעט לא חייך בשנתיים האחרונות, התכופף כדי לחבק את הרכז על 1.78 המטרים שלו

אי אפשר לדבר על תרבות ספורט בלי להזכיר את זו האמריקנית. האנדוקטה על הד"ר, שלו היא מובנת מאליה, היא רק קצה.

אחד הדברים שכיף לדון בהם לפני שהכול מתחיל הוא 'מי יזכה בתואר ה-MVP' בסיום עונת 2017-18. והתשובה? כנראה אחד משבעת השחקנים הבאים

בשלב הזה החלטתי שאני לא נותן לשום דבר לעצבן אותי. אני אדיש. קלענו סל, אני לא מגיב. איבדנו כדור, אני לא כועס. המשחק ממילא גמור. ולפתע פתאום ההפרש יורד ל-4. כאן גם אני כבר לא יכולתי להישאר אדיש. משהו קורה פה.

אין מה להיכנס לדיכאון או מרה שחורה, אין מה לנסות להסביר, העובדות פשוטות - הנבחרת פשוט לא טובה

הצטרפתי דיי מאוחר לחגיגת משחקי הכס. ראיתי את כל ששת העונות הראשונות רק במהלך השנה האחרונה, במקביל לשלהי העונה הסדירה ב-NBA ומצאתי לא מעט קווי דמיון בין שתי ה"עלילות"

ראשית, דווקא ההצלחה בפלייאוף האחרון, שהסתיימה בהפסד בגמר המזרח לקליבלנד, הביאה את איינג' וסטיבנס להכרה כי ההרכב הנוכחי, סליחה הקודם, של הסלטיקס אינו מספיק, גם אם יוסיפו עוד כוכב.