אני כן חושב שזה קרוב להכי טוב שקליבלנד הייתה מקבלת על אירווינג. קיירי רצה בכלל לסן אנטוניו, אבל לא היה שם משהו שיכול להתבשל לטרייד.

בכל הראיונות עמו מאז שיצא הספר, כואב גרינוולד את העובדה כי איש מאנשי מכבי לא שיתף עמו פעולה בתהליך היצירה. לדעתי, זה דווקא יתרונו הגדול של הספר ומה שהופך אותו למאוזן.

אז איך זה יכול להיות בעצם שאנחנו מצליחים לייצר נבחרות כדורסל תחרותיות, ובכלל כדורסל תחרותי ברמה האירופית, אך בכדורגל אנו נתקלים במחסום פיזי ומנטלי שאנו לא עוברים כבר מעל 40 שנה?

לאחר שעקבתי בגאווה אחרי דרכה של ישראל, העולה המפתיעה בזמנו לרבע גמר אליפות אירופה בכדורסל לנבחרות עתודה (עד 20), הנבחרת המרגשת שלנו עברה שני שלבים נוספים, מול איסלנד וצרפת, ועלתה לגמר שייערך ב21:15 מול יוון המארחת שתזכה לתמיכה רבה ביציעים.

כחודש וחצי לפתיחת היורובאסקט שישוחק גם בתל אביב, לאחר מספר פרשיות של שחקני נבחרות כמו כארם משעור ואיתי שגב, ועונה נוספת מאכזבת של מכבי ת״א באירופה - זכיתי סופסוף למעט אושר מכדורסל ישראלי

פגרה ב-NBA היא תמיד זמן טוב לדירוגים שונים, והפעם אהוד ריבן בוחר את חמשת השחקנים הכי טובים בתולדות הליגה שהגיעו ישירות מהתיכון, ללא מעבר ביניים בקולג' כלשהו, לליגה הטובה בעולם:

הטור יתמקד בבחינת השחקנים הוותיקים, אלו שנמצאים כעת בישורת האחרונה של הקריירה שלהם ומחפשים להשאיר חותם אחרון לפני שהמסך ירד.

נאמנות לא קיימת בספורט, במיוחד לא בנ.ב.א. כשקבוצה יכולה להעביר שחקן מרחק של 3000 ק"מ כי זה משתלם לה כאילו הוא חבילה של הדואר

אוקלהומה סיטי, מיניאפוליס, יוסטון וסולט לייק סיטי הן הכי רחוק שיש מהזוהר של החוף המערבי, אבל בכל הנוגע להבדלים בין מזרח למערב בארה"ב, הן בצד הנכון. השמש שוקעת במערב לפי מה שמדענים אומרים, אבל אם יש איזור שכן שוקע, או ממשיך בשקיעתו, זה המזרח.

הפלייאוף בנבא, סדרת הגמר, על הווריורס והמעבר של דוארנט, איגוודאלה, העזיבה של דיוויד גריפין, פרי אייג'נטים מעניינים, הטרייד בבחירות הדראפט בין הסלטיקס לסיקסרס, הכנות לעונה הבאה.