בפיליפינים אין ילד שלא חולם יום אחד לשחק בליגה המקומית. איך קרה שדווקא מדינה בעלת 7107 איים וגשם בכל עונות השנה, התאהבה בכדור הכתום? התשובה נמצאת אצל האמריקנים

תגידו, אתם חושבים שקראוץ' היה מבקיע אם הוא היה עומד לבד מול השוער אחרי מסירות נהדרות כמו שסולנקה ומאנה קיבלו ולא ניצלו. אחד הוא בטח היה מבקיע. הנוסטלגיה תמיד יפה יותר מהמציאות.

מגיל קטן קראו לי בשכונה גאטוזו, הייתי המפרק הרשמי של השכונה, חמום מוח, רב בקלות, פאוליסט כמו חאלד חלאיילה אבל עם הרבה לב.

כולם ציפו לבליץ הגדול של באר שבע במחצית השנייה, בן זקן עזר לה בחילופים תמוהים, אבל באר שבע היא עדיין לא גרמניה ובמקום לחפש את השלישי והרביעי, משכה זמן בעבירות קטנות, איבודים מיותרים וחיכתה שהמשחק יסתיים. יותר מדי פעמים זה הצליח לה, הפעם לא.

בפרק #59 דיברנו על: סיכום המחזור בליגת העל - סיכום שלושת המשחקים המרכזיים, שחקן המחזור, תופעת המחזור ועוד תובנות, חזרתה של הליגה האיטלקית והפינה של זיו להבי.

הוא תפס אותי בדיוק באמצע של הסידורים לשישי, כשאני עדיין מתבאסת שלא הצלחתי לנצל את הבלאק פריידי כראוי. מה לי ולליגה ב' עכשיו? מה הקשר? אין לי מושג מה המצב שם, מי נגד מי, אני לא מכירה שם של שחקן אחד אפילו, ואני לא מתכוונת להוציא על זה כסף.

מסתבר שהצלחתי לכתוב לא מעט על שחקן שיש לו בסך הכל ארבע הופעות פרמיירליג בקריירה. אנחנו יכולים לקוות שעם העלייה ברמת הליגות הגיעה גם עלייה ברמת משחקו, כי בעונת השיא שלו בצ'מפיונשיפ הוא הבקיע רק שלושה שערים בכל העונה

ביום שלישי האחרון, כחלק מהמחזור החמישי של שלב הבתים בליגת האלופות, עלו לכר הדשא נאפולי ושחטאר. האיטלקים, למרות שמוליכים את הליגה האיטלקית, לא היו תלויים בעצמם, כשגם הנצחון באותו משחק עדיין לא מבטיח להם עלייה

הנערים הללו יוצאים ממסגרת מחלקת הנוער וממסגרת הקבוצה שלהם, למסגרת של צבא עם מפקדים, רס"רים, משפטים, ריתוקים לבסיס, וכמובן מוסר עבודה נמוך בעקבות כל מיני קומבינות שהצליחו להשיג להם בגלל הקשרים שלהם.

הקבוצה מעיר התפוזים טרם הפסידה העונה, עם 85% הצלחה נדירים. כמו כן היא מחזיקה בשיא מועדון של שמונה ניצחונות ליגה רצופים, כולל כמה מרשימים במיוחד כמו התבוסות שהנחילה לסביליה, מלאגה ולגאנס במסטאייה או הניצחונות במגרשים הקשים של בטיס וריאל סוסיאדד.