מאה ניצחונות קריירה, מאזן 0:20 (ו-0:9 ב-UFC) ודומיננטיות מרשימה בשלוש השנים האחרונות מתארים רק על קצה המזלג את ישראל "איזי" אדסניה. לאחר ש"ניקה" את מחלקת המשקל הבינוני, הלוחם הניו זילנדי מניגריה יערוך בשבת הקרובה את הבכורה במחלקת המשקל הכבד-קל. רגע לפני האירוע מעניין להביט דווקא לאחור ולגלות כיצד הכל התחיל ומי האדם שמאחורי הכפפות.

המשכתי עם סדרת הטורים "בראי ההיסטוריה", המספרת על קבוצות פחות מסוקרות. לאחר שהכרתם את פרטיזן בלגרד, התחנה הבאה שלנו, נמצאת בצד האירופי של איסטנבול – מועדון הכדורגל גלאטסראיי

לפני שריקת הפתיחה נכנס לחדר ההלבשה של סטארט קצין גרמני והבהיר לשחקנים כי עליהם להפסיד, אחרת יוצאו להורג בתום המשחק.

את קריירת המשחק שלו החל מריו מנדז'וקיץ' דווקא בגרמניה, לשם נמלטה משפחתו ממלחמת האזרחים ביוגוסלביה. אביו העביר את מרבית זמנו הפנוי במגרש, בשלב מסוים מריו הקטן הצטרף אליו

לב יאשין, היה חוגג 90 לו היה בחיים. השוער היחיד שזכה בבאלון ד'אור, מי שהדף מעל ל-150 פנדלים ושמר על רשת נקייה 270 פעמים, האדם שהגדיר מחדש את תפקיד השוער

בשיחה סגורה, שערכתי עם עצמי, הוחלט פה אחד על פינת טורים חדשה בשם "בראי ההיסטוריה", שתעניק מעט אור זרקורים לקבוצות שלא זוכות לכך בדרך כלל. הקבוצה הראשונה, ומקור ההשראה, היא השחורים-לבנים מסרביה, הלא הם פרטיזן בלגרד.

ייתכן כי אני במיעוט בדעה זו, אם כי קשה להגיד שלא מגיעות תהילה והכרה למתאגרף שזכה ברצף בתואר אלוף העולם ב-4 קטגוריות משקל כבד שונות. ורוי ג'ונס ג'וניור הוא בדיוק מתאגרף כזה, ליתר דיוק – המתאגרף הזה, שכן, הוא היחיד שהגיע להישג זה.

בתזמון מעניין התלכדו מועדי שני החגים - יום העצמאות הישראלי, ויום הנצחון הסובייטי. מבלי להוריד מערכו של הראשון, בחרתי להתמקד דווקא בשני ולספר על אלו שלחמו והגיעו מעולם הספורט, או שהמשיכו אליו למרות הכל.

לאחר שנים בהן אולימפיאקוס הפכה את הסופר ליג היוונית למגרש המשחקים הפרטי שלה, נראה כי רוחות חדשות מנשבות להן בחצי האי הים תיכוני. הסיפור מרתק ומכיל לא מעט פיקנטריה, עשו לכם כוס קפה והתמקמו בנוחות במקומכם.

מדי שנה מספקים לנו טורנירי הגביע השונים לא מעט הפתעות והזיות. עם זאת, ואולי אני מדמיין, נדמה כי העונה כמות ההפתעות גדולה מהרגיל, וצריך לעשות מעט סדר בבלאגן.