בעיטת שפיץ היא בעצם הבעיטה האינסטינקטיבית ביותר. שימו לב איך נראות הבעיטות הראשונות בכדור של כל ילד או ילדה – שפיץ! לא נולדים עם ההבנה שכדאי לבעוט פס, זה משהו שלומדים עם הזמנה. במקסימום מבינים לבד שכדאי לפגוע בחלק התחתון של הכדור כדי שהוא יעלה למעלה.

מהרגע שבו רונאלדו הטיל את הפצצה ועזב את ריאל מדריד ואת הלה ליגה, אוהדי הקבוצה עקבו אחר הכוכב הפורטוגלי ומעשיו בארץ המגף. אינספור פעמים הזכירו את שמו וחזרו על המסקנה העיקרית והיחידה – לא יהיה שחקן שיחליף את כריסטיאנו ויסגור את הבור הענק שהשאיר בהתקפה.

שלוש שנים מאז שעזב כריסטיאנו, ריאל מדריד זכתה בשני תארים בלבד - בליגה ובסופר קופה הספרדי. כעת, היא עומדת מול צומת דרכים נוספת - כזו שאין לדעת לאן תלך: סאגת סרחיו ראמוס.

ממשיכים בפרוייקט השלושערים. אחרי שדירגנו את השלושערים של הישראלי שלנו ושל הפרעוש, עכשיו נכנס למסיבה אורח חדש, אורח כבוד, אחד השמות הבולטים בהיסטוריה בכל הקשור לכיבוש שערים - כריסטיאנו רונאלדו.

מבחינת כל מה שקשור לכדורגל, העיר סנטיאגו דה קומפוסטלה לא ממש נודעת. זה די הגיוני בהתחשב בכך שמדובר בעיר קטנה עם פחות מ-100 אלף תושבים כיום, שבילתה רק ארבע עונות בליגה הבכירה בספרד. אבל למרות זאת, אוהדי כדורגל רבים ברחבי העולם זוכרים את השם שלה טוב מאוד, בגלל ביקורו של שחקן אחד מיוחד.

באוגוסט 2019 הכריז כריסטיאנו רונאלדו: "ההבדל ביני לבין ליאו מסי הוא שאני זכיתי בליגת האלופות עם קבוצות שונות והצלחתי ביותר מקבוצה אחת". במהלך השנים שמעתי לא מעט אנשי ספורט מתעסקים בעניין הזה. הרבה מהם אכן טוענים ששחקן הופך לאגדה כאשר הוא מצליח ביותר מקבוצה אחת. ואני, בכל פעם מחדש, מרגישה זעם שעולה בי ותחושה כי הנאמנות והלב איבדו את תפקידם המרכזי בעולם הספורט.

האם מתקרב הרגע בו נישמע כמו אלו שצפו במראדונה ופלה ונגיד לצעירים - פעם היה פה כדורגל? האם גם אנחנו עדים לשני שחקנים שבדרך כלל מגיע אחד מהם בדור, וברגע ששניהם יתלו את הנעליים נישאר עם חור גדול בלב, גדול כמו החור שהרגשנו בתקופת הקורונה ללא כדורגל?

הרבה אנשים עם היסטוריה כל כך קשה יכולים להגיע למקומות שונים - חלק מהם יהיו בדיוק כמו הוריהם, כמה יצליחו לשים את הכאב מאחוריהם לאחר טיפול או שאפשר לעשות כריסטיאנו רונאלדו - לקבל מהשמיים מתנה ולהשתמש דווקא בדרייב הטראגי בזמן שאתה נלחם להיות בדיוק ההיפך ממי שגידל אותך

מה משותף ללורנצו אינסינייה, פאפו גומז, קאנטה, רוברטו קרלוס ומראדונה? כל השחקנים האלו הם 6'5 (1.68 בקירוב) או פחות.

אני רוצה להתעכב בטור הזה דווקא בסיבות שהביאו לקו המחבר בין גיבורי העשור שהצליחו לשמור על רמת ביצוע אלוהית לאורך זמן וכנגד חוקי הזמן.