העיר "סנטיאגו דה קומפוסטלה" שבצפון ספרד נחשבת כמוקד תיירותי מוביל במדינה. בימי הביניים היא נחשבה ליעד העלייה לרגל השלישי בחשיבותו לנוצרים אחרי ירושלים ורומא. על פי האגדה, זהו מקום קבורתו של יעקב בן זבדי הקדוש, אחד מ-12 השליחים של ישו, שעצמותיו הובאו מישראל לספרד בסירת אבן, שם הוא נקבר. מספרים שהשרידים נמצאו על ידי רועה צאן תמים, שהובל למקום בעזרת מטר של כוכבים, ומכאן שם המקום – הקדוש (סנטיאגו) בשדה הכוכבים (קומפוסטלה).
מאז, במשך למעלה מאלף שנים, עושים צליינים רבים, ותיירים רבים מכל העולם את ה"קמינו דה סנטיאגו", הדרך לסנטיאגו, מסלולי הליכה עוצרי נשימה הכוללים עיירות, הרים ומנזרים, דרך שיכולה להגיע גם למרחק של כ-800 ק"מ ומסתיימת בקתדרלה המפורסמת שבעיר, ואחת המפורסמות שבעולם, הקתדרלה דה סנטיאגו.
קומפוסטלה? לא עיר של כדורגל
"אם תשאלו את האדם הממוצע על העיר קומפוסטלה, הוא יספר לכם על צליינים נוצרים מוזרים ונזירות משועממות (השלימו בעצמכם), אני אומר: קומפוסטלה! עיר של כדורגל!". טוב, החיקוי המומצא הזה של דמותו של מוטי חביב מבובה של לילה לא באמת קולע לאמת. מבחינת כל מה שקשור לכדורגל, העיר פחות נודעת. בסך הכל הגיוני כשמדובר בעיר קטנה עם פחות מ-100 אלף תושבים. היא בילתה רק ארבע עונות בליגה הבכירה בין העונות 94'-98' ומאז היא מבלה בין הליגה השנייה לשלישית. אין לה כמובן אף תואר או הישג משמעותי אחר, מקום השיא שלה היה המקום העשירי. אבל למרות זאת, אוהדי כדורגל רבים ברחבי העולם זוכרים את השם שלה טוב מאוד.
הם זוכרים את השם שלה בגלל ה-12 באוקטובר, 1996, לפני שלושה ימים ו-24 שנה, כשלעיר הגיע לביקור קדוש אחר בדמותו של רונאלדו לואיס נזאריו דה לימה. זה היה במדי ברצלונה כמובן, בעונתו היחידה במועדון. בדקה ה-36' הוא עשה את ה"קמינו דה רונאלדו", אמנם לא דרך ארוכה כמו זו שעשו הצליינים, אבל היא בהחלט הייתה מפרכת ומרשימה. הוא הצליח להשתלט על הכדור קצת לפני קו מחצית המגרש, ומשם הוא יצא למסע שבו הוא נפל, נתפס בחולצתו מספר פעמים, קיבל בעיטות ברגליים, ולא הפסיק לשעוט לעבר השער כשהוא עובר בין שחקני הגנת קומפוסטלה כאילו היו אוויר:
לכל שחקן גדול יש את הרגע הזה שמגדיר אותו, הרגע שכולם יזכרו וידברו עליו גם עוד עשרות שנים, וזה היה הרגע של רונאלדו. הוא זכה בגביע העולם עם צמד בגמר כמובן, וכבש עוד מאות שערים במדי קבוצותיו, כולל שלושער בלתי נשכח באולד טראפורד. אבל השער הזה הוא השער שמגדיר אותו הכי טוב. שער שמציג את הדומיננטיות המוחלטת שלו, שילוב של טכניקה עילאית, עוצמה, מהירות וקלילות, שער של שחקן שנמצא בשיא שלו.
כוחה של נוסטלגיה
אנשים מהדור שלי (יליד תחילת שנות ה-80' שספג כדורגל לראשונה בשנות ה-90') נוטים להפריז בחשיבותה של הנוסטלגיה ולספר כמה הניינטיז היו יותר טובים. יש כאלו שגם טוענים שרונאלדו הברזילאי הוא הרונאלדו הגדול מכולם. אלא שגם לטיפוס נוסטלגי כמוני קשה יהיה לתמוך בכך שרונאלדו 'פנומנו' גדול מכריסטיאנו, כשמתחשבים בהישגים, במקצוענות, ברעב לתארים, בכמויות השערים, בזכיות בליגת האלופות (בה 'פנומנו' לא זכה), ביורו, בהתמדה ובשליטה ארוכת השנים שלו.
אבל כשמדרגים, צריך לדעת למצוא את האיזון בין השאלה מי היה הכי טוב בשיאו, אל מול מי היה הכי טוב לאורך זמן. ולפחות במה שאני ראיתי עד כה, בשיאו, גם אם לא היה ארוך מספיק, רונאלדו הברזילאי היה הטוב ביותר, הכי בלתי ניתן לעצירה, והשער הזה נגד קומפוסטלה הובקע בשיא שלו, בעונה שבה הוא כבש 47 שערים ב-49 משחקים בכל המסגרות.
ומה שיותר מדהים כאן הוא שהשחקן השלם והמושלם הזה שאתם רואים בסרטון, בסה"כ בן 20 וחודש! תחשבו על מסי וכריסטיאנו, או על כל שחקן גדול אחר, איפה הוא היה בגיל 20, כמה היו רחוקים מהשיא שלהם, ועכשיו נסו לדמיין איפה רונאלדו יכל להיות אלמלא כל הפציעות שלו ואולי אם היה קצת לוקח יותר ברצינות את הקריירה שלו בהמשך.
מה היה קורה אם
אבל לא רק הפציעות שלאחר מכן גורמות לנו לחשוב "מה היה קורה אם". לכו רגע שנתיים ו-3 חודשים אחורה, לגמר המונדיאל המשמים ביותר בהיסטוריה. ברזיל נגד איטליה ב-1994. בפתיחת החלק השני של הארכה כשעדיין 0-0, ברזיל מבצעת חילוף. המאמן השמרן, קרלוס אלברטו פריירה, מכניס למגרש את .החלוץ… ויולה. נכון, אין לכם מושג מי זה, וגם לי לא היה לפני ולא אחרי. התוצאה לא משתנה עד לסיום, והפנדל המוחמץ של באג'יו קובע שברזיל אלופת העולם בפעם הרביעית בהיסטוריה.
על הספסל ישב אז רונאלדו, למרות שעל חולצתו רשום היה רונאלדיניו (רונאלדו הקטן), מכיוון שהיה בסגל בלם בשם רונאלדו ותיק יותר. הילד בן ה-17 לא קיבל שנייה אחת בטורניר, אבל דמיינו שהיה עולה כמחליף וכובש שער שמביא את גביע העולם לברזיל. ואז, עם השתתפות בשלושה גמרי גביע עולם, זכייה בשניים כשבשניהם הוא כובש שערי ניצחון, אולי לא היינו משווים אותו לרונאלדו האחר, אלא לברזילאי הגדול ביותר.
