אספתי צוות עוזרים שיתנו לי נקודת מבט רעננה ולאחר חודש וחצי של שינויים, עדכונים ושיפורים אני גאה להציג את הקאמבק המופלא והמרגש של הטבלה האלטרנטיבית

מספר הזרים בליגה הישראלית הלך וגדל במהלך השנים. ממגבלת שני זרים אי שם בסוף שנות השמונים, אנחנו עומדים כעת על שישה זרים (כשחמישה יכולים לשחק בו זמנית). אף פעם לא הייתי תומך גדול של ריבוי זרים, אבל אם אנחנו כבר שם אז למה שלא ננצל את זה קצת?

מכבי נתניה של השנה היא קבוצה מאומנת. אמנם טוב מראה עיניים מ-8200, אבל במקרה שלה גם הסטטיסטיקה תומכת ובאה לידי ביטוי בכל אספקט של שיטת המשחק הזו.

ביציע 2 4 ו-5 יש קרנבל בסיום המשחק ואני מסתכל על אבא שלי ורואה שהוא בוכה. ״אבא, ניצחנו, למה אתה בוכה?״ אני בוכה כי ניצחנו...

לדעתי צריך להסתכל על טביב והדרך המכעיסה שלו בצורה ריאלית. בואו נניח כך: אם וכאשר מחר אלי טביב מכנס מסיבת עיתונאים ומודיע חגיגית על מכירת הקבוצה, אתם רואים אדם אמיד/יציב ממנו שקונה אותה ממנו?

פגרת הנבחרות או כמו שלא מעט אוהדים ברחבי העולם קוראים לה, קדחת פיפ"א, סוף סוף הסתיימה לה והיא מפנה את המקום לליגת העל שלנו (הוי, כמה טוב שחזרת).

אם היו אומרים לכם שלאחר 6 מחזורים בליגת העל תהיה קבוצה אחת שלא הפסידה עדיין ומובילה את הליגה ב 3 נקודות, סביר להניח שלא הייתם משערים לעצמכם שזוהי הפועל חיפה. אז מה קרה שפתאום הכל השתנה?

אם זה לא מספיק אז מכבי בחרה, בצורה די תמוהה, לעבור דווקא לאצטדיון מאוד לא נגיש תחבורתית כמו נתניה.

זה הזמן של איתי שכטר להתבגר. אחרי עונה נהדרת אשתקד עם 14 שערים בליגה ועם פתיחת עונה טובה השנה כאשר כבש צמד מול מכבי תל אביב והוסיף עוד שער מול אשדוד ב-2 המחזורים הראשונים, יש נסיגה ביכולת שלו במשחקים האחרונים.

אחרי שני משחקים שהסתיימו ללא שערים, אבל עם הרבה מקום לאופטימיות וגאווה, מכבי ירתה לעצמה ברגל במפגן פשוט מביש של זלזול וחוסר אחריות