מה שתופס לי את העין בפתיחה הוא ריבוי הנעליים הכתומות בעיקר בליברפול. השאלה אם זה תחליף נאות לתלבושת הכתומה שהביאה העונה מאזן מושלם תזכה לפיתרון תוך פחות משעתיים.

לפי הפתיחה נראה שגם החבר'ה על המגרש קצת מצוננים. אמנם הנעת הכדור מצד לצד היא די טובה, אבל היא לא מביאה לשום סיכון של השער, והאוהד המסור מתנחם בעובדה שהקבוצה מקבלת ציון טוב במדעי הסבלנות.

עשרה ימים עברו מהמשחק האחרון, וזה נראה לי ממש מזמן, בערך כמו המאה הקודמת לפחות. היה קשה, אבל נשארתי בחיים.

תמיד ידענו שבלאומית הכל יכול לקרות והעונה זה ממש כך, כי חצי ליגה נלחמת על הפלייאוף העליון ואפילו על העלייה

את הדקות הראשונות של המשחק, אני מבלה במעקב אחרי הפנינים של צמד הדברנים שמפריעים לשידור: "פורטו קבוצה קומפקטית" - מה זה אומר? שהם פחות שחקנים?

אז רפא בניטז עושה את העבודה, מנצח את יונייטד ומייצר לנו תקוות ל"מקום ראשון בליגה של קבוצות שלא קוראים להן סיטי", אלא שגם אוהדי ליברפול הצעירים כבר יודעים שתקוות כאלה סופן להסתיים בד"כ באכזבה. נחכה ונראה.

בדקה השלישית הסתבר לי שגם קבוצות צמרת אחרות מסוגלות לעשות טעויות טיפשיות בהגנה, ויותר חשוב שסלאח מצליח להבקיע בניסיון ראשון, למרות שתוך כדי ההתרחשות הייתי בטוח שהוא משך את הבעיטה צעד אחד או שניים יותר מדי. 0-1.

יש הצהרה ברורה בכך שהיחיד שהולך לאורך המנהרה ויוצא לדשא ללא קסדה, מבין כל מאה ומשהו השחקנים של שתי הקבוצות, הוא טום בריידי. הוא היחיד שרואים את פניו במשך אותן דקות שבהן המצלמות מלוות את השחקנים.

בריידי והמנטור שלו, אלכס גואררו, טוענים שניתן להאריך את הקריירה ולשמור על רמה גבוהה לאורך זמן רב באמצעות שילוב של אימונים מתאימים, תזונה נכונה, אימונים קוגניטיביים ואורח חיים הוליסטי בריא.

הרגשתי צביטה בלב בעקבות הריאיון של עופר רחימי, מאמן מכבי חיפה בכדורסל, אחרי עוד הפסד בשרשרת, והפעם ביום ראשון האחרון מול מכבי ת"א. אני מניח שרובכם לא ראיתם אותו