Tag Archives: זווית לחיבורים

הרבה מאוד ביקורת סופג משה חוגג בימים האחרונים. אוהדים, פרשנים ומי לא, עומדים בתור להשמיע את דעתם המלומדת על חוסר הנסיון הזועק של הבעלים הצעיר. ברשותכם אבחר הפעם שלא להסכים.

יורו 2020 הבא עלינו לטובה בעוד פחות מחצי שנה הולך, להערכתי הפסימית, להיות טורניר כושל מכל הבחינות. גם בגלל הרעיון השנוי במחלוקת של טורניר הפרוס על פני כל היבשת, אבל גם בגלל העובדה שהוא יכיל, כמו קודמו, 24 נבחרות.

אוהדי ברצלונה כבר יצאו בהצהרות שיש "מסי חדש", הוא היה אמור להיות השחקן הצעיר ביותר ששיחק בנבחרת ספרד, והעולם כולו ראה בו את הכישרון הגדול בעולם בזמנו, אז איך הגיע בויאן קרקיץ', שחקן באמת נדיר ביכולותיו, לליגת השנייה באנגליה וממנה לליגה האמריקאית?

אני כמובן לא בא לטעון שאנחנו הליגה השישית באירופה, כולנו יודעים שאנחנו רחוקים משם, מה שאני בא להגיד הוא שקשה לשים את הליגה הישראלית על שולחן הדיונים, לכן אני הייתי רוצה להתמקד בהצלחה\כישלון של הכדורגל הישראלי.

אומרים שלפעמים הדרך חשובה מהמטרה. הדרכים של ארז וינון אשכנזי הצטלבו עם דרכה של הפועל תל אביב לאורך כל חייהם, ואתמול, גם עם דרכם של כל מי שנכחו באצטדיון.

עצם קריאת ההרכב לפני המשחק בידיעה שמספר 15 לא מופיע בו עדיין מעלה תהיות. לדעתי, כל מה שחסר עבור דור על מנת לחזור למרכז העניינים הוא משחק אחד קסום מבית היוצר שלו.

הטור הראשון בסדרת טורים זאת עוסק בחשיבות הניצחון, אם קיימת כזאת, או בצורה בה אני מגדיר אותו - "קדושת הניצחון". בפועל, אפשר גם לקרוא לו - מה באמת חשוב?

אני רוצה לשתף אתכם במחשבה שעוברת לי בראש כבר שבוע - הייתי מת לראות את נטע לביא, דן גלזר ואייל גולסה פותחים בפלייאוף נגד סקוטלנד.

כשהוצג לראשונה שופט המסך (VAR בלעז) במהלך מונדיאל 2018 ברוסיה התלהבתי חלקית' שנה וחצי לאחר מכן, הגיעה העת להיפרד מהמכשיר שמשגע את חיינו ולחזור לעידן ה"פרימיטיבי" של לפני ה-VAR.

אנסה להסתכל על הלך הדברים מנקודת מבטם של שני האנשים המרכזיים בסיפור: משה חוגג וגדי קינדה עצמו.