זידאן הוא בדיוק המאמן שמתאים ליונייטד הנוכחית. עד עכשיו הגיעו לקבוצה מנג'רים שרצו זמן לבנות פרויקט. אלו לא הציפיות. זידאן הראה שהוא לא זקוק לבצע שינויים דרסטיים כדי להשיג תוצאות.

אוהד הכדורגל הממוצע בישראל כנראה לא שמע יותר מדי על ה"אייזרן אוניון" (איחוד ברזל), למעט חובבי כדורגל גרמני וכמובן מכורי מנג'ר שמכירים בערך כל מועדון ביקום

בפרק #92 דיברנו על ליגת העל כמובן: הפועל באר שבע, בית"ר ירושלים, מכבי חיפה, מכבי תל אביב, הפועל תל אביב, והפועל חדרה כמובן!

בכדורגל, אין משהו שמרגיז אותי יותר מאפאתיות. מותר להפסיד, מותר לא לשחק טוב. הכל בסדר. אבל לא ייתכן ששחקנים לא זזים, שנראים כאילו לא באמת אכפת להם אם הם לא ינצחו, ועוד בדרבי.

לפני כשבועיים כתב רום טל-דן פוסט קצר ובו תיאר את מצבו העגום של הכדורגלן הישראלי. הההמלצה שלו היתה קצרה ופשוטה - צריך להסיר את המגבלה על כמות השחקנים הזרים

תמיד שנאתי אותם, את המגרשים הסינטטיים - אולי בגלל השריטות שאתה מקבל בכל פעם שאתה עושה גליץ' או נופל, או אולי זה משהו יותר עמוק.

כשהבת שלי אמרה שהמשחק הזה כבר היה השבוע, הסברתי לה איפה היא טועה. כשסלאח עבר את השוער והחטיא כמו סטארידג' באמצע השבוע, הבנתי שהאישה שוב צדקה.

בטור הנוכחי אעבור על 14 קבוצות הליגה לפי מיקומן ב"מדד העוצמה" ואנתח במספר שורות את הצלחתן ו/או כשלונן על פי הפרמטרים הסטטיסטיים שהשיגו. מתחילים.

נראה שהדבר שהכי מעסיק כרגע את המאמן הוא למצוא דרך לשלב את קוטיניו, דמבלה ואלבה באותו מערך מבלי לוותר על היתרונות של אף אחד מהם.

חגי תשרי כבר מסתיימים ומסקנה אחת מרכזית עולה מליגת ג'אפניקה - ברגע שוולאדן איביץ' מחליט לנצח, הוא פשוט עושה את זה, לעיתים בלי למצמץ.