חלון ההעברות של ינואר כבר קורם עור וגידים, כשגם שחקנים בליגת הבורסה לניירות ערך מחפשים וחלקם מוצאים לעצמם בית חדש. אחד מהם הוא גדי קינדה.

על פי השתלשלות האירועים בגזרתו במהלך השבוע האחרון, הקשר, שגדל באקדמיה של מ.ס אשדוד תחת עיניו הבוחנות של ג'קי בן זקן, ימצא לעצמו בית חדש בקרוב מאוד. מבחינתי, אין שום דבר פסול בכך ששחקן מקצועני עושה קפיצת מדרגה בקריירה שלו, גם אם מדובר באמצע העונה, אך לכל מהלך שכזה יש דרך ואנשים שיש להתחשב בהם: בעלים, צוות מקצועי, קהל. במקרה של הקשר בן ה-26, מרגיש לי שהוא ירק אל הבאר שהפכה אותו למי שהוא ונתנה לו את הבמה בקבוצת צמרת, במקום לסיים את דרכו בבית וגן בצורה הטובה ביותר עבור שני הצדדים.

אנסה להסתכל על הלך הדברים מנקודת מבטם של שני האנשים המרכזיים בסיפור: משה חוגג וגדי קינדה עצמו.

הצד של הבעלים

לאחר שרכש את בית"ר ירושלים מידיו של אלי טביב ב-2018,  מעבר לטיפול בנושא השיווק של הקבוצה והפיכתה למותג חזק בפני עצמו, הבעלים החדש הבין שכדי לזכות בתמיכת הקהל הוא יצטרך לפתוח את הכיס גם לטובת שחקני רכש. אחד המשמעותיים שבהם היה גדי קינדה שנרכש מהקבוצה מעיר הנמל על אף ההתעניינות הרבה של מכבי חיפה.

אלא שכבר בתחילת הדרך הוא ביצע טעות קריטית ואף "נפל קורבן" מתוך היותו חדש במגרש המשחקים שנקרא "הכדורגל הישראלי". אמנם הוא ניצח את הירוקים מהכרמל במרוץ אחר הקשר הכישרוני, אך כל מהלך או רצון של השחקן לעבור ולהתקדם, יהיה נתון לבעלים הקודם שלו והרווח שחוגג יראה מהמכירה יהיה מזערי, אם בכלל. הבעלים הבית"רי בחר להסתכל על המוגמר ולא חישב מספר צעדים קדימה או נתן מענה אמיתי לאופציה שתמיד קיימת עבור שחקנים צעירים בליגת העל-מעבר לאירופה.

עכשיו, הטעות גדלה עוד יותר כששוק השחקנים הישראלי הוא דליל מאוד וחסר שחקנים בעלי אוריינטציה התקפית דומה לזו של הקשר המוכשר. כשהעונה כבר מתקרבת אל מחציתה, המהלך השגוי של הבעלים, שאז היה בראשית דרכו, עלול להיות זה שגמר לירושלמים את העונה. מבין כל השחקנים הזרים והישראלים שנחתו בבית וגן, האיבוד של גדי קינדה לטובת קבוצה אחרת עלול להיות המהלך ההרסני ביותר שקרה עד כה במשמרת שלו. לכולם די ברור שהמחליף יהיה בדמות שחקן רכש שלזה צריך להוסיף את זמן ההתאקלמות שלו במועדון. כרגע, אין בסגל של הצהובים שחורים שחקן שמסוגל להיכנס לנעליו של הקשר בן ה-26.

הצד של גדי קינדה

אין ספק על כך שהקשר שהגיע בתקופתו של גיא לוזון ושיחק גם תחת ניר קלינגר, פרח תחת שרביטו של רוני לוי והפך לאחד מחביבי הקהל הבית"רי כשהעונה הוא מחזיק בשורה סטטיסטית של שבעה שערים וארבעה בישולים ב-17 הופעות בכל המסגרות. אבל קינדה, בעיקר לאור ההתנהלות שלו בימים האחרונים, טעה ביחס שלו מול הגורמים במועדון והאוהדים כמובן. נכון, הוא סחב עימו פציעה ולאורך השבוע לא ניתן היה לקבוע אם יצליח לעמוד בכשירות של 100 אחוז לקראת המפגש החשוב מול מכבי תל אביב.

בעיניי, שחקן כדורגל מקצועי שמוותר בקלילות רבה על משחק שכזה, שילדים קטנים חולמים לראות ואפילו לשחק בו ביום מן הימים, זה אקט לא מקובל באף מועדון מכובד בכדורגל הישראלי ומעיד יותר מהכל על חוסר מקצוענות משווע מצד השחקן. קינדה, שכנראה יעזוב בימים הקרובים, יכול היה לנהוג אחרת ולעשות מצידו את כל המאמצים ולשחק מספר דקות בהתמודדות הזו, לסייע לקבוצתו לנצח את האלופה, שתפסה יום לא טוב, להראות אכפתיות וסולידריות כלפי המועדון שרכש וגם להגיד תודה לקהל שהרעיף עליו אהבה לאורך כל הדרך, אלא שהוא העדיף לקחת את הצד של ג'קי בן זקן, שאמון על המו"מ בעניינו ולשמור על מצבו הבריאותי ביציע של סמי עופר, שזה גרוע עוד יותר מעצם העובדה שלא לקח חלק בהתמודדות.

מעבר לכך, אני לא מבין את המהירות שבה בחר קינדה לעזוב את קבוצתו הנוכחית. דווקא בינואר, כשהיא במומנטום טוב מבחינתה ולא חיכה לסוף העונה. דווקא כשהוא מציג את הגרסה הטובה ביותר שלו ובמועדון צמרת בכדורגל הישראלי, הקשר יכל להמתין עם ההצעות שהונחו בפניו, להתרכז בהצלחת הקבוצה ושלו ובסוף לשבת בשקט וביחד עם סוכנו, דודו דהאן, לנתח ולהחליט על הצעד הבא בקריירה שלו. הוא אמנם בן 26, שזהו גיל קריטי עבור שחקן שחפץ לעבור לליגות הגדולות באמת, אבל גם בליגות האלה מסתכלים על מספרים ויכולת למשך זמן ארוך. אם תיאורטית היה בוחר להמשיך במדים הצהובים שחורים ומציג את אותם מספרים, אין לי ספק שהרכבת לחו"ל יכלה לחכות לקיץ עבורו.

כל שנותר לקוות הוא שמהפארסה הגדולה שפקדה את בית וגן בימים האחרונים, כל הצדדים לקחו איתם שכר לימוד להמשך הדרך, כולל השחקן עצמו.