יש שמות שלגביהם יש קונצנזוס מוחלט, לעומת ספורטאים אחרים שתמיד יהיו לגביהם סימני שאלה. זה תלוי גם בענף בו הם מתחרים, אבל לדעתי בעיקר בתקופה וביריבים שלהם. בכל מקרה, אני רוצה לנסות ולהבין על מה אנחנו מסתכלים כשאנחנו באים להחליט מי הגדול מכולם.

לפני שניכנס לנדאל והשליטה המוחלטת שלו על משטח החימר והרולאן גארוס בפרט, היו עוד כמה משחקים שנערכו בצרפת בשבועות האחרונים.

בין השער המעצבן שהרצוג כבש נגדנו לשער המעצבן שהרצוג ספג איתנו, היו עוד כמה שערים דומים שספגנו לאורך השנים. החלטתי לנסות ולעשות סקירה על כמה מהשערים הנבחרים האלו.

אם היינו צריכים עוד הוכחה לכמה ש2020 היתה הזויה, הגיע בשבועות האחרונים הגראנד סלאם הראשון בתקופת הקורונה: היו אס אופן.

כדי לסכם את העונה של ק"ש, אני אשתמש בתיאור של חמשת שלבי התמודדות עם אובדן, כפי שחוותה אותם הקבוצה במהלך השנה.

אחרי הסיכום של הטורנירים ממלבורן פריז ולונדון,  נשארה רק עוד קפיצה קטנה לניו יורק, לסיכום הגראנד סלאם האחרון של השנה, הלוא הוא אליפות ארה"ב הפתוחה – היו אס אופן.

לא רק שמדובר בטורניר הנחשב ביותר, לאורך השנים שוחקו בו המשחקים הגדולים ביותר בהיסטוריה של הטניס, מה שהופך את הדירוג הזה למשימה כמעט בלתי אפשרית. בגלל שהשארתי מקום רק לחמישה משחקים גדולים, לצערי לא מעט משחקים מפורסמים נשארו בחוץ.

אחרי הסיכום של המשחקים הגדולים מאוסטרליה, ממשיכים אל הגראנד-סלאם השני של העונה, אליפות צרפת הפתוחה או בשמה המוכר יותר: הרולאן גארוס.

בטורים הקרובים אני אנסה לחזור ולדרג את המשחקים מהגראנד-סלאמים לאורך השנים האחרונות. מתחילים עם הגראנד-סלאם הראשון של העונה: אליפות אוסטרליה הפתוחה

המשחק שבחרתי להתמקד בו הוא המשחק מחצי גמר מונדיאל 2014 בין ברזיל לגרמניה. לי הוא משום מה הזכיר בלא מעט מובנים את הקטע ה19 בג'ירו ד'איטליה 2018.