אחרי שלוש דקות מפתיחת המחצית השניה רוני רוזנטל הופך לאדם המאושר בעולם, כשפירמינו לוקח ממנו את תואר ההחמצה הגדולה ביותר בתולדות הליגה האנגלית

לא מעניין אותי שהקהל שלהם מנסה להשתלט על הדרומי. להיפך. ראיתם בטדי כמה כיף לראות הרבה מהם עצובים

הליגה הצרפתית קצת איבדה מכוחה בשנים האחרונות, יש אפילו שהפסיקו לכלול אותה כאחת מחמשת הגדולות, אבל השנה הליגה האטרקטיבית הזאת חזרה בגדול עם קרב משולש מותח ומרגש בין פ.ס.ז', מונאקו וניס המפתיעה, ועבורי, משחק העונה שיערך בראשון בערב הוא סוג של נוסטלגיה.

פציעתו של מיגל ויטור נתנה את האות להתחלת החריקות במכונה מהדרום. אמנם ויטור הוא בלם מצוין, אבל עם כל הכבוד ויש המון כבוד, לתרץ את הירידה ביכולתה של האלופה בהיעדרותו של שחקן אחד זה מופרך

חשבתי לעצמי, שאראה נבחרת “סלבס” שעושים כיף בצהריים ומשחקים כדורגל להנאתם כמו רבים מאיתנו. אך כשהגעתי למגרש, כבר במבט הראשון הבנתי שאני ממש ממש לא בכיוון.

כשמסתכלים על יובנטוס, לא רואים מקבץ קטן מוביל של כוכבים שסוחבים את הקבוצה, או כשרונות צעירים בעונה טובה. הרי, כל אוהד יובנטוס שיצטרך לענות על השאלה, מי השחקן הכי טוב ביובנטוס, פשוט לא ידע מה לענות

אפשר היה לסיים כאן את הסיפור, עם קצת הומור, ולחזור הביתה מוקדם. אולי לעצור לאיזה קפה בדרך. כי ההמשך ממש לא מצחיק. מצד שני, אם כבר הגעתי אז אין ברירה – חייבים להמשיך

קרלוס סולר באראגן, הוא יליד העיר ולנסיה, כבר 12 שנים נמצא במועדון ועבר בכל מחלקות הנוער של המועדון כולל כמובן קבוצת המילואים של הקבוצה. הוא חגג רק בתחילת החודש יום הולדת 20, והוא מנשא לגובה 1.83 מטרים.

ביקור בסמי עופר הוא חוויה יוצאת דופן לשוכני היציעים של היכלי הליגה הלאומית, בטח לקבוצת גביע טיפוסית כמו הפועל רישון, שחולמת להפתיע קבוצת גביע טיפוסית כמו הפועל חיפה

ניסיתי לבחור את השחקנים שפרשו, שאם יחזרו לשחק, היו עוזרים לקבוצותיהם יותר מכל רכש יקר