14 שנים אני גר בגליל ורק פעם אחת ניצחנו במגרש הזה. 3-6 את עראבה במסגרת ליגה א' (כן, כן, גם כשהיינו בליגה א' הגעתי למגרש הזה. היה חורף. היה קר. דפוק).

ההרגשה שלי היא ששחקני הכדורגל שלנו בוחרים דווקא בכסף. הם אמנם טוענים שבוחרים נבחרת אך לא כך נראה הדבר בשטח.

הפרויקט יוצא לדרך – מי הוא הליגיונר המוצלח ביותר בחודש אוגוסט, למי עדיין מחכים ואיפה ניצב ערן זהבי ביחס אליהם?

וידאל העדיף ללכת לבאיירן, טבס חזר הביתה לבוקה ופירלו יצא לפנסיה מוקדמת. מרבית אוהדי יובה טענו כי וידאל כבר לא מציג את אותה היכולת וגם שהכשירות שלו מוטלת בספק ופירלו לא נתן עונה טובה במונחים שלו, כך שלמעשה רק העזיבה של טבס פגעה מקצועית.

היום, רגע לפני הדיון בעניינו וההחלטה האם הוא ממשיך, מכבי חיפה צריכה לחשוב איך היא יכולה להפיק ממנו את המיטב. על יכולותיו המקצועיות והרצון להצליח אין עוררין, לעומת זאת היכולת להשתלב ולהסתגל בסיטואציות חדשות מוציאות ממנו את כל האוויר.

אילוצים משפחתיים הכתיבו הפעם זווית אחרת של צפייה במשחק. זווית דף הפייסבוק של אוהדי הקבוצה בתגובות בזמן אמת

ככה זה נראה כשקיץ שלם לא עושים כלום. ככה זה נראה כשמחלקת שיווק מנויים היא זו שעובדת הכי קשה במועדון.

כל דבר בחיים הוא סובייקטיבי, אבל אם אני מסתכל אובייקטיבית על מה שקרה בשבועיים האחרונים למכבי ת"א, אני מתקשה לראות את המהפך הגדול שעברו הכדורגל והכדורגלן הישראלי בעקבות ההעפלה לצ'מפיונס.

משהו בערן זהבי שונה. לראשונה עושים משחקן כדורגל ישראלי סוג של אל ספורטיבי

מאז שקבוצות ישראליות התחילו לשחק במפעלים האירופאים אני בעדן. שמח בהצלחות, מתבאס בכישלונות אבל ההופעה השנייה של חיפה בליגת האלופות קצת שינתה אצלי משהו.