ביקור בסמי עופר הוא חוויה יוצאת דופן לשוכני היציעים של היכלי הליגה הלאומית, בטח לקבוצת גביע טיפוסית כמו הפועל רישון, שחולמת להפתיע קבוצת גביע טיפוסית כמו הפועל חיפה.
אתם אולי תאמרו שאנחנו מפנטזים, אבל אז אני אזכיר לכם ששנה שעברה כמעט הפתענו את הקבוצה של איש שבעת מיליון הדולר מסין. ההיא בצהוב, נו, איך קוראים לה? נדמה לי שמכבי משהו? אהה, נזכרתי, מכבי ת"א.
כנראה שמההתרגשות לקראת הביקור התעוררתי בבוקר המשחק בשעה חמש.
נו באמת, אני אומר לעצמי, הרי כבר ביקרת את סמי כמה פעמים, וזו לא סיבה להתעורר כל כך מוקדם. בטח הערתי את עצמי עם הקולות של הנגריה, או שאולי המואזין העיר אותי כי הוא יודע שאני בדרך למקדש הכדורגל הישראלי.
לא חשובה הסיבה שקמתי מוקדם, חשוב שהפועל ראשון לציון מגיעה בפעם הראשונה לסמי. חבל שזה רק גביע ולא ליגת העל, אבל כל מסע גדול מתחיל בצעד קטן.
למי שלא בעניינים אני אזכיר שרישון משחקת בליגה הלאומית וכל שדרת הפיקוד שלה (בעלים, מנהל ומאמן) נושאת בגאווה את השם ברקוביץ'.
יש לא מעט דמיון בין רישון להפועל חיפה. שני הבעלים עקשנים ועשו את הכסף שלהם בחו"ל, שניהם מנהלים את התקציב ביד קפוצה ושניהם הספיקו כבר להחליף מאמנים העונה. בנוסף, שתי הקבוצות מורכבות מפליטים. פליטי ליגת העל ברישון ופליטי הליגה הבלגית וקצת הצרפתית בחיפה. יחי ההבדל הקטן.
זה מאוד נוח להגיע למשחקי הפועל חיפה בסמי. אין פקקים, אין לחץ ויש חניה ממש ממש קרוב. רבע שעה לפתיחה ועל הרחבה הגדולה ליד הכניסה מסתובבים חמישה צופים, שלושה סדרנים ושוטר מודאג שנובח בקול רם לתוך מכשיר הקשר "מה מצב התנועה?!".
בפנים היציעים ממול נראים נקיים ומבריקים ואפשר לספור את כל הנקודות הלבנות. יש אלפיים ושבע עשרה. תאמינו לי. ספרתי. אחד אחד. העסק כל כך יעיל שאפילו הסדרנים הצליחו לספור במדויק את כל הצופים. תאמינו לי. אחד אחד. הגיעו לאלף ומאה, ואפילו כתבו את זה על השלט האדום הגדול, ממש כמו באמריקה.
אוהדי חיפה עוד לא מספיקים להשלים את סבב הקללות הראשון כלפי ניר ברקוביץ' ואני רואה את החלום להפתעה מתחיל ומיד נגמר, כששחקן חיפאי מרחיק בנגיחה כדור מקו השער.
רישון שולטת בפתיחה ואדומי היציע מקללים את ברקו.
חיפה מגמגמת והם מגבירים את הקצב.
ממן מבקיע שער יפה והם מוסיפים עוד כמה קללות.
במחצית השניה הם משפרים מיקום ועוברים ליציע שממש מאחורי הספסל של רישון, כדי שברקו לא יפספס אף קללה.
הרוח באצטדיון המודרני והמתוכנן היטב היתה כל כך חזקה, עד שכדורי השוער עפו אחורה. אני נזכר שזוהיר בהלול הבטיח בפאתוס הקבוע שלו ש"רוח בגב" זה טוב ומחכה בקוצר רוח למחצית השניה ולכיוון הרוח הנכון.
כמובן שכשהרוח בגבינו זה עוזר כי ממן, שהוא בלי ספק טוב בהרבה מכל השאר, מבקיע בכדור עונשין מושלם את השני. דקה אח"כ רישון נשארת בעשרה שחקנים וברקו עושה בשכל ושולח את העוזר לתת הוראות על הקו, בעוד הוא מתחבא על הספסל. הוא בטח היה מגיב לא יפה אם היה ממשיך לעמוד מתחת לחבורת הקופים האדומים. מספיק שעשה שטות אחת כשהתגרה בהם לפני המשחק.
יוסי, אוהד אדום מסור מזה חצי מאה, דורך לי על היבלות ומזכיר לי שהוא ניחש שיהיה 0-3 לחיפה, והשחקנים ממשיכים לנמנם על המגרש, כי לכולם ברור שהעסק סגור, נעול וחתום.
אדומי היציע עוברים בינתיים לקלל וללעוג למכבי חיפה ולתהליך שלה, וכשחיפה מבקיעה את השלישי אני מרגיע את יוסי ואומר לו שמזה כבר לא נחזור. משום מה הוא קורא לי "תלוש מהמציאות" אבל מיד מנחם אותי ואומר שאם חיפה היתה בפיגור שני שערים, בעשרה שחקנים, בלי זרים ומול קבוצה מליגה בכירה יותר גם הוא היה מאמין שזה אפשרי. הרי גם ליברפול חזרה מפיגור כזה.
אי שם בפינת המגרש צוות העידוד הקטן והמסור של רישון משלים סלפי אחרונים במקדש, מקפל את הדגלים ואת השלטים הגדולים וממהר לאישה ולילדים, בעוד אדומי היציע ממהרים לקלל את צוות השידור של רדיו חיפה, כי גם הוא לטובת מכבי. חיפה.
עוד משחק גביע טיפוסי הסתיים וכל האוהדים הולכים הביתה מרוצים.
האדומים כי ניצחו בקלות, הבקיעו שערים יפים, אף אחד לא נפצע ותמיד אלה שחסרים יתרמו לקבוצה, יעלו את הרמה ואולי יגיעו לפלייאוף העליון או אפילו גמר גביע.
הכתומים כי שלטו במגרש כמה דקות, הגיעו לשתיים וחצי הזדמנויות, אף אחד לא נפצע ותמיד יש תקווה שבעל הבית יעשה רכש בחלון ואז אולי נעלה ליגה. חמסה, חמסה, חמסה.
כמה תהיות לסיום:
* מה זה קבוצת גביע טיפוסית?
* האם גם שחקן שלא ממש התאמץ, כמו שלומי, פאס פאס, ארביטמן, מקבל מיואב כץ פרמיה על הניצחון?
* מה זה אומר שאף אוהד ביציע לא טרח לעדכן שמכבי ת"א חטפה ארבעים הפרש בטורקיה?
* למה, לעזאזל, נקניקייה במזנון עולה עשרים שקל? בגלל תוספת החרדל? בגלל הקטשופ?
