כשמקסי לופז כבש צמד במדי ברצלונה מול צ'לסי בליגת האלופות ב- 2006 בגיל 22, הוא לא האמין שב-2012-2013 הוא יתעסק בדברים אחרים לחלוטין, שלא קשורים בכלל לכדורגל.

שנות ה-90, אופיינו במספר רב של שוערים הנחשבים "משוגעים". אבל עדיין, היו שוערים איכותיים שהיוו חלק בלתי נפרד מהצלחת הקבוצה. עם השנים, מעמד השוער הלך והתפתח והתחלנו להכיר שוערים עם קצת פחות פוזה ושיגעון, ששמם נקשר בתור שוערים אינטליגנטים וחכמים יותר.

אלישע לוי יהיה חייב לקחת לפחות נקודה אחת באיטליה, לא כי זה ישנה משהו, אנחנו כבר לא נעלה לשלב הפלייאוף וככל הנראה שעדיין נישאר במקום הרביעי, אבל זוהי ההזדמנות האחרונה של אלישע לוי להוכיח שהוא ראוי לקמפיין נוסף.

כדי לחזות את זהות השחקן הגדול והמוביל של הכדורגל העולמי בעתיד הקרוב, החלטתי לסקור באופן סטטיסטי את איכות השחקנים שהוזכרו בראיון במגוון פרמטרים כדי לקבוע את הדירוג העדכני שלהם.

כשכל כך הרבה משחקים מתנהלים בפרק זמן קצר ושהסיטואציות דומות יותר קל להשוות. שתי נבחרות ישראליות שיחקו יום אחרי יום והיו במצב דומה וכל אחת מהן בחרה במסלול שונה.

בואו נחשוב רגע על הטובה האדירה ש"כוכבי" הנבחרת עושים למעננו. בזמן שכולנו נאלצנו לתת את השנים הטובות ביותר שלנו למדינה בשירות צבאי, רובם הגדול, קיבלו פטורים או שירות מגוח

בשלב הזה החלטתי שאני לא נותן לשום דבר לעצבן אותי. אני אדיש. קלענו סל, אני לא מגיב. איבדנו כדור, אני לא כועס. המשחק ממילא גמור. ולפתע פתאום ההפרש יורד ל-4. כאן גם אני כבר לא יכולתי להישאר אדיש. משהו קורה פה.

השחקנים הגדולים, בכל מדינה כמעט, מתחלקים לשני סוגים: אלה שמצליחים בקבוצות ומצליחים בנבחרת ואלו שמצליחים בקבוצות ונכשלים בנבחרת. ערן זהבי, שייך כמובן לסוג השני.

שני אנשים עמדו במצופה מהם על כר הדשא אמש בסמי עופר- נועה קירל ותומר חמד. הראשונה הגיעה מוכנה להופעת המחצית עם ארסנל השירים שלה והצליחה להעלות כמה חיוכים ביציע, בניגוד לנבחרת. השני, תומר חמד, שיחק מעט מידי דקות, והראה כבר מהרגע הראשון שהמקום שלו הוא בהרכב הפותח

בדרך כלל בדיבור שקשור לנבחרת יש נימה של יאוש ודיכאון, אפילו אצל אוהד אופטימי כמוני. לראות את האיצטדיון הריק היה פשוט עצוב. יציעים שלמים שלא נפתחו והצבע הכחול-לבן שלט ביציע רק בגלל המושבים הריקים.