מלך הלילה

 שני אנשים עמדו במצופה מהם על כר הדשא אמש בסמי עופר- נועה קירל ותומר חמד. הראשונה הגיעה מוכנה להופעת המחצית עם ארסנל השירים שלה והצליחה להעלות כמה חיוכים ביציע, בניגוד לנבחרת. השני, תומר חמד, שיחק מעט מידי דקות, והראה כבר מהרגע הראשון שהמקום שלו הוא בהרכב הפותח, כי הוא רמה אחת מעל כל השאר.

תומר חמד נבחרת ישראל קאבר

ועכשיו ברצינות. תומר חמד נלחם על הכדור מהרגע הראשון שהוא עלה על המגרש, ותוך עשר דקות הגיע ליותר מצבי הבקעה מאשר כל הנבחרת הגיעה במחצית הראשונה. לא רק שחמד היה מעולה, הכניסה שלו למגרש במקום אוחנה בתחילת המחצית השנייה גרמה לכך שערן זהבי, שעליו עוד ארחיב בהמשך, עבר לשחק בעמדה בה הוא חייב לשחק בנבחרת – שחקן חופשי מתחת לחלוץ.

במהלך שמונה הדקות שפתחו את המחצית השנייה נבחרת ישראל נראתה רעבה, ערן זהבי עשה תנועה טובה וקיבל את הכדור איפה שהוא צריך לקבל אותו, בניגוד למחצית הראשונה בה הוא הגיע עד לקו האמצע כדי לקבל את הכדור. אבל אלישע לוי, אוי אלישע לוי. בדיוק כשהנבחרת התחילה לשחק משהו שמזכיר כדורגל, הוא הוציא את טל בן חיים והכניס את דן אייבינדר האפור להחריד, והעביר את זהבי לאגף שמאל. ההחלטה האומללה הזאת לא רק הרסה את שטף המשחק שנבנה בדקות הראשונות של המחצית השנייה, אלא הוציאה לגמרי את זהבי מהמשחק. ובלי זהבי, תומר חמד התקשה לייצר לעצמו מצבי הבקעה נוחים, ולמרות שהתאמץ, הוא פשוט לא מסוגל לבד, אפילו לא מול ההגנה הלא מתואמת של המקדונים.

לפני שנדבר על הפיל שבחדר, נתייחס קצת לשאר השחקנים שהביכו את עצמם ואותנו לא פחות. עומרי גלזר הסתובב בנחישות בחצי המגרש של הנבחרת ונראה כאילו הוא התאמץ במיוחד לקבל את הכדור חזרה מצמד הבלמים בן חיים את צדק, שנראה כאילו לימדו אותם שכדורגל משחקים רק לרוחב. ואם זה לא מספיק, גלזר התעקש לצאת בצורה שטותית לכל כדור גובה, וזה עלה לנו בשער שנפסל במזל. ובכל זאת, עומרי גלזר הוא שוער העתיד של הנבחרת שלנו, ויש לו עוד שנים רבות ללמוד מהטעויות שלו. רק נקווה שהוא ילמד מהן בקרוב, ואם אפשר במדי הקבוצה שלו ולא במדים הלאומיים.

עמרי גלזר מכבי חיפה
Credit to "Maccabi Haifa FC" Facebook page

בן ביטון שיחק טוב עד הפציעה, ובכלל השילוב שלו עם מליקסון בצד ימין נראה כמו משהו שצריך ללכת איתו. לעומתם, אגף שמאל, שכלל את דוידזאדה ובן חיים (הצ'כי) נראה כבוי, עייף, שבע, ובעיקר כזה שמנסה להעביר את הכדור לערן זהבי המושיע ושהוא כבר יסתדר עם הכדור. בשורה התחתונה – משהו שם לא עבד.

אלמוג כהן נראה כבוי ושיחק חלש מאוד, אך הצליח לעמוד רוב הזמן בצורה טובה על המגרש וניסה לייצר חידוש בצורת המשחק של הנבחרת. מרואן קבהא לעומתו היה חלש מאוד, עם מסירות שבלוניות וצפויות וחוסר יצירתיות בולט. התיקולים שלו היו מביכים ובתזמון רע מאוד, ובגלל חסדי השופט הוא לא קיבל כרטיס. מודה, לא יצא לי לראות אותו יותר מידי במדי מאריבור, ויתכן שהוא שווה מקום בסגל הרחב של הנבחרת, אבל לא יתכן ששחקנים כמו ניר ביטון וביברס נאתכו יחתכו מההרכב בשביל שחקן שכנראה גם אלישע לוי לא ראה יותר מ-180 דקות משחק שלו.

אלמוג כהן
קרדיט לדף הפייסבוק FC Ingolstadt 04

ערן. ערן זהבי. כמה שאין לי אהדה לבנאדם, הוא צודק. 40 שנה לא עלינו למונדיאל ו-40 שנה גם לא נעלה. ולא רק בגלל שאין יכולת, בעיקר כי אין פה תרבות. ערן זהבי לא היה טוב אתמול, אבל הוא גם לא היה רע. הוא שיחק בעמדה נוראית עם נבחרת שעלתה ללא שיטת משחק וללא הכוונה, ועם קהל מביך שלא מצליח למלא אצטדיון של 30 אלף מקומות עם כרטיסים שחולקו חינם. העידוד היחיד שנשמע היה ישראל מלחמה המאוס מצד עשרים הילדים שמכנים את עצמם אולטראס ועסוקים יותר בתיפוף גרוע וקללות מאשר בעידוד אמיתי. וגם שירי ההלל לזהבי היו מיותרים. אוהדי חיפה, בית"ר והפועל יכולים לשנוא אותו, אבל הבנאדם לא האשם העיקרי בכישלון החוזר הזה שנקרא נבחרת ישראל. לפני שמקללים אותו, אפשר היה להתחיל עם קריאות ה"תתפטר" לעבר אלישע לוי. זריקת סרט הקפטן היא אכן צעד מבייש, אך שחקן כמו ערן זהבי לא היה צריך לקבל את סרט הקפטן מלכתחילה. קפטן הוא מנהיג בחדר ההלבשה ועל המגרש, עם אופי צנוע. וזה בדיוק ההפך מזהבי.

אולי חוסר הצניעות הזאת היא מה שגוררת עליו את השנאה מצד הקהל. הרי קל לצאת בהצהרות על הדרך והמלחמה למען הקהל, אבל גם אם כמה אלפי אוהדים שורקים לך בוז, אין לך זכות לזרוק את סרט הקפטן על הרצפה. שחקן נבחרת מייצג משהו גדול יותר מאת עצמו, ואת זה זהבי חייב להבין. אם פיקה סובל את שריקות הבוז בברנבאו, זהבי מסוגל לשחק מול כמה אלפי אוהדים שמקללים אותו בחיפה. חוץ מזה, שחקן שחוגג בהסתה במשך שנים נגד קהלים שונים, צריך לדעת שמהם הוא לא יקבל שבחים.

ערן זהבי
Credit to official Eran Zahavi Wikipedia Page

אחרון ואינו חביב הוא אלישע לוי. מכירים את המורה לספורט ביסודי שזורק לעבר אחד התלמידים כדורגל ואומר להם שחקו? אז ככה נראתה נבחרת ישראל על המגרש אתמול. שחקנים מרימים ידיים ומסמנים אחד לשני תנועות של ייאוש וחוסר הבנה, תוך כדי התמסרות חסרת תכלית לרוחב המגרש וחזרה לרגליו של גלזר, עליו הופעל לחץ ע"י פאנדב המבוגר, שלמרות גילו נלחם על המגרש יותר מכל שחקן אחר על כר הדשא. אלישע לוי דיבר השבוע על שני קמפיינים למאמן נבחרת, מתוך מטרה לאותת לעופר עיני שהוא רוצה כבר לחתום על חוזה חדש. לא חוזה ולא נעליים. אלישע לוי לא מתאים לאמן את הנבחרת, וכדאי מאוד שיעשה בדק בית ויראה האם הוא עדיין ראוי לאמן כדורגל בשנת 2017, כי נראה ששיטות האימון שלו ובעיקר שיטת המשחק והטקטיקה שלו לא מתאימות למילניום הנוכחי. אם הוא לא התפטר אחרי ההפסד המביך, אך מובן מול אלבניה, אחרי אתמול הוא חייב להניח את המפתחות ולהודות שזה גדול עליו.

אז איך אפשר לשאוב אופטימיות להמשך? גלזר, אוחנה, קלטינס וביטון הם שחקני נבחרת ראויים לשנים הבאות, בתקווה שיגיע מאמן עם שיטת משחק אמיתית, כזה שיטביע את חותמו על הקבוצה שנמצאת על כר הדשא. רק אז, אולי, עם סגל שחקנים קבוע ושיטת משחק אחת חוצת קמפיינים, נצליח לעשות משהו גדול עם הנבחרת.

אלישע מלך הלילה

Print Friendly, PDF & Email
 

אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לעזור?

תתמכו בנו

*כל תמיכה תעזור לנו לגוון ולשפר את התוכן ולצמוח