לראות את הקבוצה שלך זה בדרך כלל כיף. אלא אם אתה אוהד קבוצה בסגנון של הפועל חיפה.

העונה הראשונה הייתה טובה. מקום טוב באמצע ובעיקר תחילתה של בניית הסגל והכנת הקרקע לקראת השנים הבאות. לקראת העונה השנייה המטרה ברורה - השגת הכרטיס לאירופה.

אני באמת מתלבט מה אותם עורכים למעלה חושבים עלינו? האם הם באמת חושבים שכולנו בבונים? או שככה יותר קל להם? לי יש דבר אחד להגיד להם. עיתונות לא רק מראה מציאות, היא גם יוצרת מציאות.

זה לא היה משחק ענק. זה לא היה משחק גדול. זה היה משחק אפילו די בינוני, אבל השמחה שהתפרצה בסיום המשחק הבינוני הזה מזכירה תארים משמעותיים הרבה יותר.

גדולות כקטנות, הוכיחו לנו קבוצות הפרמייר ליג שאל לנו להיות בטוחים לגבי שחקן זה או אחר, כי לאלוהי הפנטזי יכולות להיות תוכניות אחרות לגמרי

למרות שבשביל להעביר את הטיעון שלי לא צריך את אותם מיליונים שיושבים בבית ורואים את ארסנל או כל קבוצה אחרת משחקת דרך המסך, הם בדיוק הנקודה.

המחצית הראשונה היא כמו המשך ישיר של רבע השעה האחרונה בדרבי, כלומר קבוצה חסרת חיים, תנועה ורעיונות כמעט לחלוטין.

בשונה מקמפיינים אחרים, רמת הציפיות הייתה גבוהה מאוד. שתי הקבוצות לא נתקלו באימפריות כדורגל כמו בשנים עברו והראו כדורגל לא תכליתי עם הגנות רכות שהוכיחו לנו פעם נוספת מדוע צריך לעשות חשבון נפש בכדורגל הישראלי

בפרק #61 דיברנו על: לוזון, מכבי חיפה, קרויף, סיכום הסיבוב הראשון -  הנבחרת, המצטיינים, הבולטים, המאכזבים ועוד, על חבילות ספורט איך מרכיבים וטיפים

אחרי עוד משחק נפל של מכבי, הדבר הכי פופוליסטי לומר היום הוא שג'ורדי מיצה את עצמו וצריך ללכת הביתה.