החורף האירופי הסתיים עבור שתי הקבוצות הבכירות בישראל שיכולות לצאת מאוכזבות מהיכולת על הדשא ומצבירת הנקודות הנמוכה. ישנן נקודות דמיון רבות בין שלב הבתים של מכבי ת"א והפועל ב"ש: הגרלה לבית סביר שבהחלט היה אפשרי לעלות ממנו, סיום שלב הבתים במקום האחרון עם 4 נקודות ואיבוד הסיכויים לעלות לשלב 32 האחרונות מחזור אחד לפני הסיום. אבל הבשורה האמיתית משלב הבתים של הליגה האירופית, היא הירידה ביכולת של שתי הקבוצות מעונה שעברה.

שתי הקבוצות חשבו שהן הגיעו לעונת השיא שלהן. הפועל ב"ש שגיבשה סגל חד פעמי, ידעה שזוהי עונתם האחרונה של צמד הניגרים במועדון. היא הלכה בכל הכח על ההתמודדות במוקדמות ליגת האלופות, שנעצרה כמו בעונה שעברה בשלב הפלייאוף. ההדחה המאכזבת של ב"ש שינתה משהו במרקם החברתי של המועדון. הליגה האירופית כבר לא נראתה כל כך זוהרת כמו בעבר וכך זה נראה גם על כר הדשא. כמו כן, פציעות של שחקני הגנה בכירים לצד פרשת שיר צדק ומקרה ההתמוטטות של אליניב ברדה, הכניסו את המועדון למשברים מנטליים בהם לא נתקלה אלופת ישראל בעידן ברק בכר.

במכבי ת"א הסיפור היה שונה לגמרי. סגנית האלופה הייתה כמו בעונה שעברה, הקבוצה הישראלית שסוגרת את העונה בגמר הגביע ופותחת אותו בסיבוב המוקדמות הראשון של הליגה האירופית. או במילים אחרות, שחקני מכבי ת"א חוו פגרה קצרה במיוחד בת 31 ימים, הכללה פגרת נבחרת באמצע חודש יוני. הקבוצה של מכבי ת"א נבנתה תוך כדי תנועה וג'ורדי קרויף, המנהל הספורטיבי של הקבוצה, פתח את עונתו השישית במועדון כמאמן הראשי, בפעם הראשונה בקריירה לאחר חצי עונה בה ישב על הספסל של הקבוצה כמאמן זמני וכיועצו של ויטו וידיגאל.

מכבי ת"א לא נראתה טוב באף משחק בשלב המוקדמות. אמנם וידאר קיארטאנסון היה המוציא לפועל של הצהובים והיה נראה שסוף סוף הואקום נסתם בעידן פוסט זהבי. לא מדובר רק על כמות הכיבושים, אלא גם על החשיבות שלהם. בנוסף שחקני הרכש הראשוני, אופיר דוידזאדה ועומר אצילי, הרשימו כבר במשחקי הפתיחה. אבל הסגל הנוכחי עדיין היה פחות טוב משל ב"ש ובשביל להיאבק על כל התארים היו מוכרחים לחתום שחקנים נוספים בעמדות מפתח. השחקנים החדשים הגיעו ובכל זאת היה משהו תמוה ברכש של ג'ורדי קרויף. לאחר הפזרנות על שני שחקני הרכש הברזילאים, מיץ' גולדהאר סגר את הכיס וכל הרכש הזר נבנה סביב עסקאות השאלה או דרך החתמת שחקנים ללא חוזה. יתרה מכך, התזמון היה רע מאוד. שתי החוליות החלשות של מכבי ת"א היו בעמדת הבלם והקשר האחורי ואלו שני השחקנים האחרונים שחתמו בקבוצה. חוסה רודריגז אפילו לא הספיק להירשם לסגל של מכבי ת"א לשלב הבתים של הליגה האירופית.

קרויף ניסה להביא שחקנים ורסטיליים, שיוכלו להתגמש ולשנות מערך בכל רגע נתון, כמו ב"ש של שנה שעברה. אך הוא בנה סגל מבולגן ומאוד אנוכי, שגורם בעיקר לשני המצטיינים של הקיץ, קיארטאנסון ודוידזאדה, להפוך לכמעט ולא רלוונטים במכבי ת"א החדשה.

קבוצות ישראליות כבר עברו קמפיינים אירופיים פחות מוצלחים, מאז שינוי הפורמט של המפעל השני בחשיבותו של אופ"א בשנת 2009. מכבי ת"א בעונת 11/12 ועירוני ק"ש בעונת 12/13 סיימו את שלב הבתים של הליגה האירופית עם 2 נקודות בלבד והפועל ת"א בעונת 12/13 סיימה עם 4 נקודות, כמו שתי הישראליות העונה. אבל בשונה מקמפיינים אחרים, רמת הציפיות הייתה גבוהה מאוד, ובנוסף שתי הקבוצות לא נתקלו באימפריות כדורגל כמו בשנים עברו. הקבוצות הראו כדורגל מאוד לא תכליתי עם הגנות רכות מאוד שהוכיחו לנו פעם נוספת מדוע צריך לעשות חשבון נפש בכדורגל הישראלי.

כדי לסכם את הפרק האירופי של העונה הנוכחית בדקתי דרך אתר הסטטיסטיקות המתקדמות WhoScored, את הנתונים של הקבוצות הישראליות ושל השחקים הבולטים בשתי הקבוצות.

נתונים קבוצתיים

שלושת הפרמטרים הטובים ביותר לבדיקת דומיננטיות של קבוצה על המגרש, הם שליטה בכדור, כמות בעיטות ואחוזי דיוק במסירות. באופן די מפתיע, אפשר לראות ששתי הקבוצות מישראל נמצאות בחברה טובה.

הנתון שבולט במיוחד עבור שתי קבוצות הוא השליטה בכדור. גם מכבי ת"א וגם הפועל ב"ש, שמתבססות בשנים האחרונות על החזקת כדור, מצליחות לשמר את סגנון המשחק שלהן גם בזירה האירופית. אך הבעיה הגדולה הייתה שהקבוצות לא הצליחו ליצור מצבים מסוכנים מהשליטה המרובה בכדור, והיא אפילו מעט הפריעה להן. באתר הבריטי, Football365, עלתה כתבה המבקרת את שיטת המשחק של מורניו במנצ'סטר יונייטד בעונה שעברה וכינתה אותה "false dominance". בכתבה מתייחסים על שליטה מרובה בכדור שלא מובילה לשום מצב מסוכן. שחקני יונייטד בעונה שעברה החזיקו המון בכדור, אבל שחקני הקבוצה כמעט לא נגעו בכדור ברחבת היריב. דבר זה מאפיין מאוד את מכבי ת"א של העונה הנוכחית וגם את הפועל ב"ש בליגה האירופית.

שתי הקבוצות שיחקו משחק מאוד שבלוני שהיה קל מאוד לתגובה עבור הקבוצה היריבה. אם נכנסים לעומק אל הנתונים, אפשר לראות שמכבי ת"א והפועל ב"ש הן אחת מחמש הקבוצות שבעטו הכי מעט אל מסגרת היריב בשלב הבתים של הליגה האירופית.

זה בהחלט נתון מאוד בעייתי, שנגרם מלא מעט סיבות. כל אחת מסיבותיה כמעט ולא מצליחה להגיע לרחבת היריב ללא מצבים נייחים. אין ספק שזה הדבר המשמעותי ביותר ששתי הקבוצות חייבות לשפר בעונה הבאה, אחרת שני המועדונים האלו רק ילכו אחרוה במרוצת השנים.

נתונים אישיים

השחקים המצטיינים

השחקן בעל הציון הכי גבוה בהפועל באר שבע, הוא הבלם הפורטוגלי מיגל ויטור. הבלם הכי טוב בכדורגל הישראלי מראה כל פעם מחדש כמה הקבוצה זקוקה לו. כל כך נדיר לראות בלם שמשפיע על קבוצה שלמה, על אחת כמה וכמה ברמה האירופית. מדובר בשחקן ברמה כל כך גבוה, שנראה שהוא היה יכול לפתוח בהפועל ב"ש כמעט בכל עמדה על מגרש. השילוב בין אגרסיביות, אינטליגנציית משחק ושליטה גבוהה בכדור, הופכת את ויטור לבלם שעוד לא נראה בכדורגל הישראלי. גם ב- WhoScoredמעריכים מאוד את ויטור. הבלם שנכנס להרכב האתר בליגה האירופית בעונה שעברה, מדורג העונה במקום 61 מכלל שחקני הליגה האירופית העונה, על אף ששיחק פחות משני משחקים מלאים. אין ספק שאם ויטור היה כשיר מתחילת העונה, באר שבע הייתה עושה קמפיין אירופי מוצלח יותר ואולי אפילו הייתה משחקת במפעל אירופי אחר.

כמו הפועל ב"ש, גם במכבי ת"א מופיע שחקן שפתח את העונה עם פציעה. אייל גולסה חזר מיד לעניינים ואיזן את משחק הקישור של הצהובים. לעומת ויטור, קשה לדבר על גולסה כעל שובר שיוויון בקבוצתו. אבל לאחר עזיבתם של רובן מיקאל ושלומי אזולאי, יחד עם חוסר ההשפעה של כריסטיאן באטוקיו וטינו-סוון סושיץ', גולסה הפך למוביל הכדור היחיד במרכז המגרש של מכבי ת"א.

אם יש משהו שג'ורדי צריך להבין לקראת חלון העברות הקרוב, זה שחייב להגיע עוד שחקן ברמתו של גולסה למרכז המגרש, מכיוון שגולסה סובל מלא מעט פציעות בשנים האחרונות. אם הוא יושבת שוב במהלך העונה, הצהובים יצאו מהמרוץ לאליפות מוקדם מהצפוי.

מהראן ראדי (מקום 1 בבעיטות מחוץ לרחבה)

כשמדברים על מהראן ראדי, מיד עולה היכולת שלו לבעוט מרחוק. ואיך אפשר שלא, הקשר הוותיק כבש שבעה שערי ליגה מבעיטות מחוץ לרחבה בעונה שעברה והוסיף עוד שניים במהלך העונה הנוכחית. אין ספק שאלו מספרים נהדרים בכל קנה מידה, אבל מה שקרה העונה בליגה האירופית עבר את גבול הטעם הטוב.

ראדי בעט יותר מכל שחקן אחר בליגה האירופית מחוץ לרחבה, לא פחות מ-17 פעמים, בקצת יותר מ-500 דקות משחק (בעיטה מחוץ לרחבה כל 30 דקות).

כדי להבין כמה הנתון הזה חריג, צריך להסתכל על השכנה מליגת האלופות ולראות שאף שחקן לא בעט מחוץ לרחבה יותר מראדי. אין לי ספק שהקשר של ב"ש לא עשה זאת מתוך אנוכיות וקיבל הוראה ממאמנו לבעוט לשער בכל הזדמנות. בעיטות מרחוק זה אחד המאפיינים של הליגה הישראלית. לפי כתבתו של אורי קופר באתר YNET  במהלך עונה שעברה, אין ליגה באירופה שבועטים בה יותר פעמים מחוץ לרחבה מהליגה הישראלית, לכן נתון זה בכלל לא מפתיע. בעיטה מרחוק היא הכלי ההתקפי הקל ביותר כאשר קבוצה נמצאת בנחיתות מיריבתה. אבל במקרה של ב"ש, מדובר בלא פחות מהכנה קבוצתית שגויה, כי איכות התקפית לא הייתה צריכה להיות הבעיה של ב"ש נגד אותן הקבוצות מולן התמודדה. אם בעונה שעברה היה אפשר לשבח את ההיערכות הטקטית של הקבוצה, אפשר לומר שהקבוצה לא הגיעה מוכנה כמעט לאף מפגש אירופי החל משלב משחקי המוקדמות בחודש יולי.

ניק בלקמן (מקום 1 בדריבלים לא מוצלחים)

עוד "גאווה ישראלית". ניק בלקמן, הווינגר היהודי-אנגלי, הוא השחקן בעל כמות הדריבלים הלא מוצלחים הגבוהה ביותר מבין שחקני הליגה האירופית ומקום שביעי בכמות הדריבלים הכללית. עדיין לא יודעים במכבי ת"א איך לאכול את בלקמן; לשחקן ארסנל יכולות שלא רואים בדרך כלל בליגת העל, אך חוסר היציבות של בלקמן הוא בהחלט הבעיה הגדולה שלו, שככל הנראה הביאה אותו לישראל. לאחר הפציעה של עומר אצילי, בלקמן הפך לבאנקר בהרכב בליגה האירופית. מבחינה פיזית הוא בהחלט שייך לרמות האירופיות, אבל השחקן חייב לשפר את קבלת ההחלטות שלו. קרויף בוחר להציב את בלקמן במשחקים החשובים יותר, בגלל היכולת לייצר לעצמו שערים. אך המשחקים האירופיים של השחקן גבלו בחוסר אחריות. אין קבוצה ישראלית שיכולה להרשות לעצמה לשחק עם שני חלוצי קו כמו בלקמן ועטר בליגה האירופית. דווקא הנשק הכי מסוכן של קרויף פגע בקבוצתו.

פרדראג ראיקוביץ' (מקום 10 במסירות ארוכות לא מדויקות ומקום אחרון בעצירות)

השוער הטוב לגילו עבר כבר שלושה קמפיינים אירופיים במכבי ת"א; שלב בתים בליגת האלופות, שני שלבי בתים בליגה האירופית ושני טורנירי מוקדמות מלאים. אם מחשיבים את שני המשחקים שלו במוקדמות הליגה האירופית במדי הכוכב האדום בלגרד, לשוער הסרבי יש לא פחות מ-36 הופעות באירופה, לא כולל 7 הופעות במדי נבחרת סרביה. בהחלט מדובר ברזומה מרשים למדי לשוער כל כך צעיר, אבל היכולת בשער נראית הרבה פחות מזהירה. ראיקוביץ' הגיע לישראל כשלא ידע אנגלית, בטרם מלאו לו 20. בעונתו הראשונה במכבי ת"א, השוער חווה משחקים איומים והקבוצה ספגה הרבה שערים באשמתו. אך עם הזמן הביטחון חזר לשוער והוא הפך לאחד השוערים הטובים בליגה ובטח לשוער טוב יותר מקודמו בקבוצה.

אבל ההתקדמות של ראיקוביץ' נעצרה בשלב מסוים, השוער לא הפך להיות מה שקיוו לו לפני כשנתיים. משחק הרגל שלו הוא נקודת התורפה שלו, כל כדור שמגיע לרגליים שלו הופך באופן כמעט וודאי לאיבוד כדור. מי שזוכר, הרחקה מיותרת שלו התחילה את מטר השערים של זניט באצטדיון בנתניה.

כיום, שהכדורגל העולמי דורש מכל עמדה במגרש בסיס טכני גבוה יותר מבעבר, ריאקוביץ' לא יוכל לעשות את המעבר שהוא כל כך מייחל לו אם לא יהיה שיפור משמעותי ביכולת הטכנית שלו.

נתון מדאיג לא פחות של ראיקוביץ', הוא בנוגע לכמות העצירות שלו במפעל. העונה שיחקו בליגה האירופית רק 21 שוערים בכל המשחקים וראיקוביץ' ממוקם אחרון מכולם. אם בודקים את כל השוערים ששיחקו בליגה האירופית, השוער הסרבי נמצא במקום ה-43, יחד עם דודו גורש ששיחק שני משחקים פחות. ראיקוביץ' נותן תחושה שהוא יעשה בדיוק מה שיצפו ממנו, אבל לא ייתן את המעבר, לא יראו ממנו הצלה בלתי נשכחת או משחק הרואי. כמו כן, לשוער יש גם חלק ברביעיה של אסטנה בקזחסטן.

סוכנו של ראיקוביץ' אמר לפני מספר שבועות, שזוהי עונתו האחרונה של הסרבי בישראל. זו ככל הנראה עסקה ששני הצדדים ישמחו ממנה, גם כלכלית וגם מקצועית.

וידאר קיארטאנסון (מקום 147 בבעיטות לשער)

נסיים בשחקן שבלט מרוב שלא בלט, וידאר קיארטנסון. שחקן ליגת העל היקר בכל הזמנים, אשר סיפק שער או בישול כמעט בכל משחק בשלבי המוקדמות, היה השחקן הטוב ביותר של מכבי ת"א בפתיחת העונה. במכבי ת"א אביב חששו ששוב התלות ההתקפית שלה תהיה בנויה על שחקן אחד בלבד, לכן דאגו להתחמש במגוון שחקני התקפה, כדי שהקבוצה תוכל להגיב בכל מצב נתון על המגרש, בכל שלב במהלך העונה. חתמו בקבוצה הליגיונר החם של הקיץ, עומר אצילי; שחקן דרבי קאונטי ובעל ניסיון עבר בפריימרליג, ניק בלקמן; קשרה המחונן של נבחרת בוסניה, טינו-סוון סושיץ'; ומלך שערי הקבוצה באליפות הראשונה בעידן קרויף, אלירן עטר. המועדון שינה את פניו במהלך העונה, מקבוצה המשחקת עבור איש אחד, לחבורה של אינדיבידואלים המשחקים עבור עצמם.

עטר, בלקמן, אצילי, באטוקיו וריקן, מנסים להבקיע בכל הזדמנות ושחקן ההתקפה האיכותי בליגה לא מצליח לבוא לידי ביטוי. הדבר אינו מקרי. כחלוץ רחבה, קיארטאנסון חייב לקבל כדורים משחקני הקבוצה, כדי להגיע לכמות גבוהה של שערים. הדבר המפתיע ביותר, הוא שהתקופה הטובה ביותר של קיארטאנסון בעונה שעברה, הייתה דווקא כשג'ורדי שימש כמאמן זמני. אותו אחד שהביא אותו כמנהל מקצועי בקיץ שעבר, ידע בדיוק מדוע הוא הביא אותו לקבוצה בכל כך הרבה כסף וידע לתפעל אותו בצורה מושלמת.

פיני גרשון נוהג לומר, שאם תביא עשרה שחקנים עם ממוצעים של 20 נקודות ו-10 ריבאונדים למשחק, לא תסיים משחק עם 200 נקודות ו-100 ריבאונדים והדבר נכון גם לכדורגל. יש בסך הכל רק כדור אחד על המגרש, אם עטר ובלקמן יבעטו יותר לשער, באופן טבעי קיארטאנסון יבעט פחות. חזרתם של מיכה גולסה ודסה, היא בשורה מצוין עבור החלוץ המתוסכל של הצהובים. בעונה שעברה הם היו המבשלים העיקריים לקיארטאנסון וכנראה שגם בצוות המקצועי הבינו שהשלישייה ההתקפית הנוכחית מאוד בעייתית. כל עוד לא יהיה שינוי, הקבוצה תתקשה לכבוש לא רק בליגה האירופית, אלא גם בליגה הישראלית.