קשה לפרשנים שלא להבחין בדמיון בין השניים, באתלטיות בגודל ובעיקר באיי קיו כדורסל שנוסק לשמיים. פרשני הנ.ב.א רבים הוסיפו והכתירו את בן סימונס לדבר הכי קרוב ללברון ג'יימס העונה בNBA.

על פניו, אתמול היה ערב מושלם למועדון מכבי ת"א, כאשר שתי הנציגות הבכירות שלו, בכדורגל ובכדורסל ניצחו את יריבותיהן הספרדיות (אם רוצים לדקדק ולהתעקש על סמליות, שתי יריבות ספרדיות שהשם שלהן מתחיל ב-ו'). כשבוחנים מקרוב את שני המשחקים הללו, מגלים הבדלים של שמיים וארץ.

בפיליפינים אין ילד שלא חולם יום אחד לשחק בליגה המקומית. איך קרה שדווקא מדינה בעלת 7107 איים וגשם בכל עונות השנה, התאהבה בכדור הכתום? התשובה נמצאת אצל האמריקנים

פחות מ-48 שעות אחרי שסיימו מחזור משוגע בו חטפו במשותף 48 הפרש על הראש, נפגשו מכבי ת"א וחימקי במוסקבה למשחק מפתח עבור שתי הקבוצות. בפועל ראינו הרבה מהירות, אתלטיות ובאלגן אחד גדול.

מספר 3 בכחול הגיע להיכל כשהוא סוחב עימו את אותם משקעים כילד צעיר שנכווה באליצור נתניה (לשעבר "ברק") והפועל כפ"ס לאחר מכן. תוסיפו לכך שהוא לא שיחק במשך שלושה שבועות לפני כן ותקבלו תחזית הפוכה לגמרי למה שהתרחש על הפרקט בפועל.

עד אליפות אירופה האחרונה של נבחרת העתודה השם יובל זוסמן לא צלצל לרוב אוהדי הכדורסל בישראל. זוסמן אשר נתן אליפות נהדרת במדים הלאומיים קיבל את הקריאה חזרה מהבית הצהוב שכללה הבטחה משמעותית לדקות משחק.

מתחילת המילניום, פרט לשתי עונות טובות, הניקס מובילים את הליגה בעיקר מהצד הלא נכון של הדירוג.

נכון. מול מכבי ניצבה ריאל מדריד בגרסה הפצועה ביותר שלה מאז 2011, אך גם ללא סרחיו יוי, גוסטבו איון ואוגנן קוזמיץ' הפצועים מדובר בקבוצה שמפחידה זה מילה קטנה לידה.

דברים לא הולכים כמצופה בקליבלנד. העונה הרגילה היא לא מדד, אבל פתיחה של 6-4, כולל הפסדים לנמושות על הנייר כמו אטלנטה, אורלנדו, ברוקלין והניקס, בשילוב של הגנה מביכה ופרצופים דכאוניים על המגרש והספסל, זה לא דומה בכלל למה שציפו לו מאלופת המזרח של שלוש השנים האחרונות

אין תשובה אחת מנצחת שקובעת אם גישת ה-"טאנקינג", בעצם החלטה אירגונית להפסיד על מנת להשיג בחירות דראפט גבוהות, עובדת או לא. הדוגמה הכי בולטת בשנים האחרונות היא הפילדלפיה שבעים וששים.