הסידרה החדשה על ג'ורדן והבולס נותנת לנו רגעים נפלאים וזווית אחרת על הקבוצה והחיים

כולם יודעים שאוהדי מכבי חיפה מספר אחד, אין יותר שרופים מאוהדי בית"ר, האיכות והנאמנות שייכות לאוהדי הפועל תל אביב והקהל של מכבי תל אביב הוא קהל הצלחות. האמנם? בואו נבדוק

הכתבה הזאת היא החלק השני בטרילוגיית הכתבות שלנו שמנסה לפצח את דמותו של אחת מדמויות הספורט הגדולות בכל הזמנים, כשחקן, כמאמן, כאיש כדורגל וכאגדה חיה. בין זידאן שבועט פאננקה בקור רוח בגמר לבין זידאן שמאבד את הראש בגלל משפט של בלם יריבה. בשנים שאחרי, אולי מהדף אותה הנגיחה, זידאן השתדל לשמור על קור רוחו יותר. אולי זה גם יותר קל כשאתה כבר לא על המגרש.

הרצתי את המשחק 20 שנה קדימה, מבלי להתערב או לגעת בשום דבר (מצב חופשה) ובסדרת הטורים הקרובה אציג לכם מה יקרה בעולם הכדורגל ובליגות הבולטות בעולם (וישראל) ב 20 שנים הבאות

בתור חסיד של שנות ה-90, אין שום סיכוי שאבחר בלברון והתחשק לי להסביר כדי לשפוך אור בצורה האוביקטיבית ביותר למה הדיון הזה מיותר

העיר פריפיאט (שמשמעותה "בנאי" ברוסית") הסמוכה לכור בצ'רנוביל, הוקמה ב-1970 וצמחה במהירות. עם אוכלוסייה צעירה שהתיישבה בעיר כדי לעבוד בכור הסמוך, תרבות הספורט בעיר שגשגה עם שני אצטדיונים, אולם כדורסל, שלוש בריכות שחייה וכעשרה חדרי כושר.

בסך הכל 12 ישראלים שיחקו בגרמניה באופן מקצועי, וצברו לזכותם מספר מועט של הופעות. ניסיתי לדרג את הקדנציות הטובות ביותר של הישראלים בגרמניה.

דווקא בימי קורונה. דווקא כשאין לנו מה לעשות או לאן לברוח. אין עניין חדש שנוצר. אין אירוע שרודף אירוע. חייבים ליהנות ממה שיש. ומה שיש זה מה שאנחנו נייצר, לא מה שאחרים מייצרים בשבילנו. מכאן הגיעה ההחלטה לשדר את הריקוד האחרון דווקא עכשיו. וזה מצליח בגדול. לא רק בזכות מושא הסיקור, אלא גם ובעיקר בזכות תזמון הסיפור.

הוא נולד ברפובליקה מוסלמית, משחק במרכז השדה של אלופת רוסיה, זניט, הבקיע בליגת האלופות, משחק בהרכב הנבחרת הלאומית ומתגלה ככשרון עולה מהכדורגל הרוסי ולא, זהו לא מסי האיראני.

אחרי הסיכום של המשחקים הגדולים מאוסטרליה, ממשיכים אל הגראנד-סלאם השני של העונה, אליפות צרפת הפתוחה או בשמה המוכר יותר: הרולאן גארוס.