למועדון הזה של יחידי הסגולה יש תנאי סף ברור והוא שאתה חייב להיות משוגע. שפויים לא יחזיקו מעמד במועדון שדרמות הן חלק מהמוטיבים המרכזיים שלו.

אחת התמונות שנצרבו בראשי לכל החיים היא עמוד העשן שליווה אותי כל הדרך מכרמיאל הביתה, בשעות הערב של השני בדצמבר 2010.

אז ליגת העל הסתיימה. עונה משוגעת, מלאת תהפוכות, סיפורים, דרמות. עונה שלא תישכח בקרוב.

שלוש שנים. זה כבר מלא זמן. באמת, כל כך הרבה זמן שכבר נהיה מיותר לעשות טורי סיכום וחגיגות. אבל עדיין, זה מתבקש.

אז נשאר לנו עוד מחזור בודד, ורובנו ״תקועים״ עם נבחרות עם הגיון שבחרנו בלי שום הגבלות לקראת המחזור הקודם, שהביאו לנו כלום ושום דבר.

גמר ליגת האלופות הולך ומתקרב, וזה הזמן להמשיך לעלות מעלה במצעד הגמרים של כל הזמנים. הפעם ניזכר בגמרים שהגיעו למקומות 8-13

אנחנו חווים השבוע גם את אחת הפרישות המרגשות שחווינו פה בשנים האחרונות ואולי בכלל, פרישה שמנקודת המבט של איזור הדרום והנגב, היא פרידה לא פחות חשובה ומרגשת מהפרישות של הכוכבים הגדולים של אירופה.

הפסד לא יכתיר את העונה הזו ככישלון וניצחון רק יתן חותמת נוספת על עונה מוצלחת.

בימים אלה, כשליגת ווינר סל נמתחת עוד ועוד כמו עוד טרילוגיה מפרכת של מלחמת הכוכבים, מתמקד העניין האמיתי במעמד השחקן הישראלי ובמה שמכונה החוק הרוסי.