כשהוא כמעט בן 31, ליונל מסי מוביל נבחרת ארגנטינה עם המון סימני שאלה למונדיאל "הסיכוי האחרון" שלו, בתקווה להגיע לגמר בדיוק כמו לפני 4 שנים, רק עם סוף שמח הפעם.

נבחרת מכסיקו היא אורחת די קבועה בטורנירי גביע העולם. מתוך 20 טורנירים שהתקיימו, לא כולל הנוכחי, היא העפילה ל-15.

אין הפסד גדול מאשר ההפסד לעצמך. ולברון ג'יימס, גבירותיי ורבותיי, הפסיד הלילה לעצמו. ישי שורבה על הנרטיב שהתווה לברון ושבסופו של דבר גורם לו להסתכל על הגב של דוראנט וגולדן סטייט.

ריאד בודבוז הלהיב את הליגה הצרפתית כבר מהרגע הראשון. השחקן בעל יכולות דריבל, ראיית משחק וכדורים נייחים מהטובים ביבשת, ממש כמו מספר 10 אמיתי שהולך ונעלם מהכדורגל המודרני. אבל החיסרון של בודבוז היה חוסר היציבות.

איסלנד, כבר לא נבחרת אלמונית עם 0 ציפיות, אבל ב"זכות" הגרלה לבית המוות, שוב אין הרבה מאמינים ביכולת של האיסלנדים לעשות את מה שהם כבר הוכיחו שהוא אינו בלתי אפשרי.

אז ארגנטינה לא הגיעה. למי אכפת. לא, באמת, למי אכפת? לראש הממשלה? יש לו דברים חשובים יותר על הראש.

אחרי שסיימנו עם חידונים ממונדיאלים 90' עד 2018, לא נקפח את יתר הטורנירים עם חידון מונדיאל מקיף. דרגת קושי? קשה פלוס. תצטרכו הרבה מזל

לא אחת התחרו על הזכות לארח מדינות שבראשן עומד דיקטטור. הדיקטטורים הבינו היטב את הכוח הטמון באירוע מסוג זה והשתמשו בו על מנת ליצור תדמית עוצמתית להם ולמדינתם.

אז מה מייחד את ברנל לעומת הרוכבים הקולומביאנים האחרים? קודם כל, אף אחד לא ניצח כל כך הרבה בגילו. אין מה לומר, הבחור הוא ווינר. אך התכונה המאפיינת אותו יותר מכל זו היכולת שלו במירוץ נגד השעון.

המונדיאל הראשון שאני זוכר הוא איטליה 90. ארבע שנים אחרי שארגנטינה ויד האלוהים לקחו את הגביע. משחק הפתיחה היה ארגנטינה קמרון והוא שוחק ביום שישי אחרי הצהריים. אחי היה בן שתיים עשרה אני הייתי בן שמונה.