פדרי הצעיר לא ידע שדווקא הוא יופקד על המשימה הכי חשובה בהיסטוריה של המועדון, אך הוא שומר על קור רוח ומבצע באלגנטיות את הצעדים הנכונים על מנת לצעוק "המשימה הושלמה" בסופה.

השנה של ברצלונה מעלה את התהיה האם גם עליה הוטלה קללה כלשהי. הרשימה כוללת בין היתר את אובדן האליפות, הפסד בשני משחקי קלאסיקו, ההשפלה מול באיירן מינכן, סאגת העזיבה של מסי, הקשיים הכלכליים שמנעו רכש גדול יותר (ניימאר) או פחות (ממפיס) ופתיחת עונה רעה במיוחד.

בסיפור שלנו אין ספק בכך. ההוא אוהב את ההיא, וההיא לא יכולה בלעדיו. הם כבר 16 שנים יחדיו. היא הפכה אותו למי שהוא, אולי לגדול בהיסטוריה

בשנה וקצת האחרונות ניתן לראות את חילוף הדורות שקורה בברצלונה ובקבוצה נותנים ללא מעט צעירים את ההזדמנות להוביל. זה נובע משתי סיבות עיקריות - הראשונה היא שזה המוטו של ברצלונה, לגדל ולטפח שחקנים שגדלו בלה מאסיה והשנייה היא ההתנהלות הכלכלית הלוקה והרכישות הלא מוצלחות כששילוב הצעירים הוא סוג של חבל ההצלה היחיד שהם יכולים לאחוז בו.

רק ביום חמישי העליתי את התהייה איך הצליחה מכבי להפסיד לוילרבאן, כשהצרפתים ביום של 3/13 לשלוש. עכשיו המצב אותו דבר רק הפוך. אני תוהה איך הצליחה מכבי לנצח בברצלונה, ביום של 3/15 שלה לשלוש, כשידוע שזהו אחד המפתחות המשמעותיים ביותר של הצהובים בין הפסדים לנצחונות.

מכירים את השחקנים האלו שכשהם על המגרש, אתם רגועים יותר? את אלו שכשהם בסביבה יש תחושה של קסם, שמשהו טוב הולך לקרות? אני מכירה את חאבייר מסצ'ראנו.

בתחילת הפרויקט דיברנו על היופי ועל מקור שמו של ה- HAT- TRICK והתחלנו עם הנציג הישראלי שלנו, ערן זהבי, שלקח את הכדור הביתה בסיומם של מעל עשרה משחקים בקריירה. הפעם אפשר לקפוץ מדרגה לשחקן שממוקם במקום השני (אחרי פלה) בטבלת כיבושי השלושערים בכל הזמנים עם 47 משחקים כאלו - ליונל מסי.

אז אמנם ברצלונה איבדה את המבקיע המוביל שלה בפתיחת העונה, אך בדיוק כמו בשנה שעברה - מדובר בהזדמנות לשחקנים אחרים להוכיח שהם ראויים ללבוש את החולצה בצבע אדום-כחול.

קשה היה שלא להתלהב מהתצוגה של ברצלונה ביום רביעי שעבר בליגת האלופות מול יובנטוס. לרגע אחד הייתה הרגשה שחזרנו במנהרת זמן לתקופות היותר יפות של ברצלונה כקבוצה הדומיננטית באירופה. התצוגה הזו, לאחר שנתיים מאוד לא טובות במפעל, היתה הפתעה גדולה. השאלה היא האם מדובר במשהו חד פעמי או שהשתחרר משהו שיחזיר את הקטאלונים למרכז הבמה האירופאית.

כבר שמונה שנים מסי ופפ מנסים למדוד את עצמם אחד ביחס לשני, מי הצליח יותר, מי הצליח פחות. בפעם הראשונה מסי ופפ צריכים להתחיל למדוד את עצמם ביחס לעצמם