מבחינת כל מה שקשור לכדורגל, העיר סנטיאגו דה קומפוסטלה לא ממש נודעת. זה די הגיוני בהתחשב בכך שמדובר בעיר קטנה עם פחות מ-100 אלף תושבים כיום, שבילתה רק ארבע עונות בליגה הבכירה בספרד. אבל למרות זאת, אוהדי כדורגל רבים ברחבי העולם זוכרים את השם שלה טוב מאוד, בגלל ביקורו של שחקן אחד מיוחד.

הרגע הכן הזה, של שחקן שכל עולמו באותה שנייה הוא להשיג את המטרה, עשה שירות מדהים לערן זהבי ולנבחרת כולה. כגיבור הטראגי של הסיפור, היה רחוק ערן זהבי מילימטר אחד מלהפוך לעוד בדיחה עוקצנית של אוהד ישראלי מצוי ורווי אכזבות.

איך הקוסם שנעלם בקאמפ נואו חוזר לאותו מגרש, הפעם מהדלת הראשית? ספוילר - פחות בזכותו, בעיקר תודות למה שעבר על בארסה בעונה האחרונה.

"שלוש בראש" חוזרת אחרי פגרה קצרה עם שלושה סיפורים מהשבוע האחרון על הכדורגל העולמי: למה לידס של השנים האחרונות היא סטייה חדה מכל מה שהמועדון מיורקשייר ייצג אי פעם, למה העלייה של מכבי תל אביב והפועל באר שבע לשלב הבתים בליגה האירופית טובה גם ליתר היריבות הישראליות, ומה באמת אומרת ההשוואה בין אנסו פאטי לליאו מסי על המצב של ברצלונה + שלוש המלצות למשחקי השבוע הבא מקטאר, רומניה וסקוטלנד

באוגוסט 2019 הכריז כריסטיאנו רונאלדו: "ההבדל ביני לבין ליאו מסי הוא שאני זכיתי בליגת האלופות עם קבוצות שונות והצלחתי ביותר מקבוצה אחת". במהלך השנים שמעתי לא מעט אנשי ספורט מתעסקים בעניין הזה. הרבה מהם אכן טוענים ששחקן הופך לאגדה כאשר הוא מצליח ביותר מקבוצה אחת. ואני, בכל פעם מחדש, מרגישה זעם שעולה בי ותחושה כי הנאמנות והלב איבדו את תפקידם המרכזי בעולם הספורט.

כבר קרוב לחודש שבהנהלת ברצלונה מפמפמים על בנייה מחדש של פרויקט חדש בקבוצה. מאז התבוסה ההיסטורית לבאיירן מינכן ברבע גמר ליגת האלופות אנחנו שומעים דיבורים על שינוי פני הקבוצה מן הקצה אל הקצה ושדברים לא ישארו כמו שהם. האם באמת כך קרה? בואו נבדוק.

דר ההלבשה של ברצלונה חייב רוח חדשה וראשי הקבוצה מבינים גם הם שימיו של מסי במועדון ספורים ולכן יש למצוא אלטרנטיבה מנהיגותית חדשה ל"פרעוש" ויפה שעה אחת קודם. בעיניי ובעיני רבים אחרים אין ראוי ומתאים למלאכה זו מאשר סרחיו בוסקטס, הקשר האחורי שגדל בצילם של מסי, צ'אבי ואינייסטה, וחיכה במשך שנים רבות לרגע שיכירו בו בתור אחד מגדולי שחקני ברצלונה בכל הזמנים.

אשמים רבים יש במצבה העגום של ברצלונה, החל בנשיא ברתומאו, עובר דרך שני המאמנים שעמדו השנה וכלה בשחקנים שביצועיהם לא היו מספיקים כדי להביא שום תואר, אבל אני מעדיף להתמקד בפרעוש ובאחריות שלו לסיטואציה הלא סימפטית בה נמצאת קבוצתו מזה 20 שנים.

לאו מסי הוא קורבן. הוא אומנם חי חיי מותרות, חיים של כסף בלתי נגמר, של מסיבות וקריאות התפעלות, של איפה הוא ואיפה רונאלדו, של לא היה ולא יהיה כמוהו. ועדיין ליאו מסי הוא קורבן. קורבן של מאיגרא רמא לבירה עמיקתא.

במשחק הכי קרוב למיניארסו, לפחות עד שהגיעה השמינייה של באיירן מול ברצלונה. סילבה הוא שוב הקפטן, אבל, הסיפור הגדול יותר הוא שוב ניימאר, זה שחובת ההוכחה היא עליו.